לבד

כותב: alice XD
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 2402

(2) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר! - זאנר: לא יודעת ^^ - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 01.08.2010 - עודכן: 12.08.2010

המלץ!

ID : 1059

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

השעה הייתה 10:55, ולונה חיפשה מקום לשבת.

"המקום הזה תפוס?" שאלה, כך נראה, בפעם המאה באותו יום.

"אה... כן... אני שומר ל.. אח שלי..." גמגם הילד שאותו שאלה, כשהוא מביט בשרשרת פקקי בירצפת, ובעגילי צנוניות.

לונה נאנחה.

"להתראות! ותהיו ילדים טובים!" גברת וויזלי כוונה את דבריה לפרד וג'ורג'.

"רון והארי עלו לרכבת, נכון?" שאלה בחשש גברת וויזלי.

"הם כנראה רק שכחו לומר שלום, מולי, אין לך מה לדאוג..." הרגיע מר וויזלי ספק אותה ספק את עצמו.

"בהצלחה, ג'יני!" התעשתה גברת וויזלי.

"אין לך מה לדאוג, את בטוח תתמייני לגריפינדור"

"אין לך מה לדאוג, את בטוח תתמייני לרייבנקלו!" קרא קסנופיליוס לאבגוד לעבר ילדתו המתרחקת במהירות הולכת וגוברת בתוך רכבת האקספרס להוגוורטס.

בתוך התא שמצאה אחרי המון זמן של חיפושים, לונה המשיכה לחשוב ולהביט במבט חולמני על הנוף המתחלף.

"סליחה," שאל קול, "מישהו יושב פה?"

לונה הביטה לעבר הקול.

לפניה נגלתה ילדה ג'ינג'ית, שנראתה בגילה, בידיה מזוודה גדולה שנראתה כבדה.

"את צריכה עזרה?" שאלה לונה וקמה ממושבה.

"אממ...כן.." ענתה ג'יני וויזלי במבוכה.

לונה נגשה לעזור לה. המזוודה באמת הייתה כבדה.

כשהמזוודה הונחה במקומה שמעל למושב, הודתה ג'יני ללונה ושתיהן התיישבו. ג'יני הביטה בלונה. היא שמה לב שאינה צריכה למצמץ כבן אדם רגיל. הילדה הזאת לא נראתה כלכך... נורמאלית. אבל ג'יני הייתה בטוחה שתתחבר אליה. לפתע לונה הביטה בה במבט מוזר "מי את?" ג'יני לא הייתה מוכנה לשאלה הישירה הזו, ורק ענתה בקול קטן, "ג'יני וויזלי" לונה חייכה "אני לונה לאבגוד. נעים להכיר אותך" היא הושיטה את ידה ללחיצה. ג'יני היססה אך לקחה את היד ולחצה אותה. כשעזבה את ידה, לונה התחילה לנפנף בידה באוויר כאילו היא מנסה לגרש זבוב קטן וטורדני.

"למה את עושה את זה?" שאלה ג'יני בקול איטי. היא עדיין די חששה מהילדה המוזרה הזו.

"ראיתי שאת די מרחפת," ענתה לונה בלי לעצור לנפנף בידה, "אז חשבתי שאולי יש כאן יתושתוש. הם יצורים קטנים ובלתי נראים שנכנסים לך לראש דרך האוזן ומערפלים לך את המוח" היא אמרה זאת כאילו זה דבר שגרתי.

"זה... הגיוני" אמרה ג'יני, מצמצמת את עיניה.

"נכון.אבא שלי אומר שבמקומות סגורים יש הכי הרבה. ברכבות, כמו פה, יש אפילו קנים שלמים!" הנהנה לונה.

שאר הנסיעה עברה בשתיקה. התחיל לרדת ערב, וכבר היה אפשר לראות את טירת הוגוורטס ממרחק.