הקסם שבשניים

אנחנו.

זה כבר מזמן לא אני.

זה אנחנו.

ביחד.

כשאני מתקפל לתוך מעטפת הציניות הרגילה שלי, ואת עוזרת לי להוריד אותה.

כשאת לוקחת על עצמך יותר מדי ואני מזכיר לך לשמור על עצמך.

כשאנחנו, ביחד, יוצאים להוגסמיד, ומתעלמי מהמבטים.

אנחנו לא אמורים.

לא אמורים להסתכל אחת על השני ככה.

לא אמורים לאהוב אחת את השני ככה.

ובטח שלא אמורים לגעת אחת בשני ככה.

אבל אנחנו עושים את זה.

כי זה בלתי אפשרי להתעלם מקימוט הגבות החמוד שאת עושה כשאת חושבת.

משפתייך המלאות.

משיערך המקורזל.

אז עשיתי את זה.

כשראיתי אותך אז, בספרייה.

לא יכולתי להתאפק.

נשקתי לשפתייך.

ואת לא התרחקת.

הייתי מאושר אז, מאושר כל כך.

ואני עדיין.

אמשיך להיות מאושר כל עוד את איתי, הרמיוני.

כל עוד את שלי.

דראקו