עשרים ושמונה

אני רק אומרת ומדגישה, שהפאנפיק נכתב באחת בלילה, אז לא לשפוט.

אני וארנבון (George Weasley) עושים תחרות פאנפיקים, ונותנים זה לזה את שם הפאנפיק שעל פיו הוא נכתב, אז קרדיט לו.

28 תמיד היה המספר האהוב על הארי.
ערב אחד, כשישבו הארי רון והרמיוני מול האח בחדר המועדון, הם שאלו אותו למה.

האש פיצפצה וחיממה את חדר המועדון, ותוך כדי האירה את המקום. השלישיה הקבועה ישבה לה ביחד בספה הסגולה מול האח, כל אחד עוסק בשלו. הרמיוני קראה שבע ספרים בו זמנית, רון שיחק שחמט נגד השחמט עצמו (זו הייתה ערכה מיוחדת שרון קיבל מאבא שלו ליומולדת מלפני שנתיים), והארי בעיקר חשב על וולד – כלומר, זה שאין לומר את שמו.
"אוף!" קראה לפתע הרמיוני בכעס, וערימת הספרים שלה נפלה על הרצפה.
"מה קרה?" שאל רון, מתעלם לחלוטין מלבנדר בראון שישבה מאחוריו ושלחה בו ובהרמיוני מבטי שנאה.
"סנספליוס פרלמ-נטו טינקקוס היה יכול להיות מושלם!" היא ענתה, בעודה מתחילה להרים את הספרים מהרצפה.
"מי?" שאלו ביחד הארי ורון.
"סנספליוס פר... אוך, לא משנה" היא נפנה אותם, אבל כשראתה את מבטי ה"פשוט תגידי לנו" שלהם, היא נכנעה.
"סנספליוס פרלמ-נטו טינקקוס, זה גדול סופרי המוגלגים בעולם הישן. הוא היה גאון, וכשקיבלנו את העבודה ההיא בחקר המוגלגים – "
"איזו עבודה?" שאל רון.
"זו שאתה צריך לבחור מישהו מוגלגי שדומה לך, ואתה צריך לכתוב חיבור מפורט על הדברים שדומים ביניכם. נו אתה יודע, קיבלנו את העבודה הזו לפני כמה שעות!"
רון משך בכתפיו.
"טוב, בכל מקרה, הסנספליוס הזה היה יכול להיות נהדר, אם המספר האהוב עליו היה 7 ולא 6..."
"המספר האהוב עליך זה 7?" שאל רון.
"כן אבל – " התחילה הרמיוני.
"את יודעת, את לא חייבת לעשות התאמה מושלמת" ציין הארי.
"אני צ – "
"כן, את יכולה לעשות רק מישהו שקצת דומה לך" הסכים רון.
"אבל – "
"ולא נראה לי שאתם חייבים את אותו מספר אהוב" אמר הארי.
"המספר זה – "
"כן, הוא צודק" אמר רון והנהן.
"שקטטטט!!!"
הארי ורון מיהרו להשתתק, ושתי ילדות משנה א' ברחו מחדר המועדון בפחד.
"אני רציתי שזה יהיה מושלם" היא אמרה, ונשענה על הספה בייאוש. "למה המוגלגים האלה כל כך מטומטמים?"
הארי נשען אחורה אף הוא.
"המספר האהוב עלי זה 28" אמר לפתע הארי.
"באמת?" שאלה הרמיוני. "למה דווקא 28?"
"לא יודע, זה סתם מספר" אמר הארי.
"28 זה כפולה של 7" התפרצה פתאום לבנדר לשיחה. "אולי הארי והרמיוני נועדו זה לזו! ומכיוון שנשארנו רק אתה ואני, רון..."
"לכי מכאן, לבנדר!!" קראו שלושתם בכעס, והיא ברחה משם.
"אתה חייב ללכת לדבר איתה" העירה הרמיוני לרון.
"אבל.." הוא העיף מבט אחורה. "היא בת!"
הרמיוני הזדעפה.
"אוקי אוקיי" אמר רון לנוכח המבט שהרמיוני תקעה בו.
היה שקט לכמה רגעים כשהארי והרמיוני ישבו שם, ואז הרמיוני פצתה את פיה.
"אז, למה 28?"
הארי הסתכל אליה.
הוא בעצמו לא ידע את התשובה, אבל זה תמיד הרגיש לו כל כך נכון.
"לא יודע" הוא ענה.
הרמיוני השתתקה לרגע.
"טוב, אני אלך לישון" היא אמרה. "לילה טוב"
"לילה טוב" הוא החזיר, אבל הוא שמע אותה ממלמלת בעודה הולכת משם משהו בסגנון של "סנספליוס הארור הזה..."
הארי העביר את מבטו אל האש.
"באמת למה 28?" הוא תהה, אבל הוא לא מצא תשובה אפילו אחרי שנכנס למיטה, ועד שנרדם.

אלפי שנות אור משם, ישב וולדמורט ליד שולחן, וליטף את נגיני.
עיתון מלפני שנה היה פרוס מולו, פתוח בדף של התשבצים. גם וולדמורט היה צריך להעביר את הזמן איך שהוא.
"אוקיי, הגדרה מספר 28" אמר וולדמורט. "פעולה שעושים כדי להחליט בעצמך על משהו מסויים.. מילה 1, 6 אותיות..."
נגיני הביטה בעיניו האדומות, ואז פיה זז בזוית שדמתה לחיוך.
"ל-ה-ש-ת-ל-ט" הוא כתב אות אחר אות.
"להשתלט..." וולדמורט צחקק, ואז צחוקו התפתח לממש צחוק גדול ומרושע. "מילה 28 מתאימה לי בדיוק!!!"
וולדמורט צחק וצחק, וצחוקו נשמע בכל באזור.
"עשששש... רים ושששש... מונה" לחששה נגיני.
"נכון!" הוא ליטף אותה.
"נכון מאוד" הוא אמר בחיוך. "28...."

אם לא תגיבו זה יהיה נהדר, ואם בכלל לא תקראו זה יהיה הכי טוב.