רוח הרפאים הטובה

אני וארנבון (George Weasley) עושים תחרות פאנפיקים, ונותנים זה לזה את שם הפאנפיק שעל פיו הוא נכתב, אז קרדיט לו.
אגב, ארמנדו דיפט באמת היה מנהל בתקופה בה נפתח חדר הסודות ומירטל נרצחה.

"חברי הנאמנים, היום אנחנו יוצאים לקרב הכי חשוב בחיינו. זה הוא מבחן חיינו, ההזדמנות שלנו להוכיח את עצמינו כלא עוד סתם רוחות רפאים עלובות המשרתות את הבתים בבית הספר, אלה כלוחמים אמיצים וחזקים! אמיתיים! מלאי תושייה ועוצמה! לא נסכים להיות עוד משרתיו ועובדיו של ארמנדו דיפט הזקן, עלינו לעמוד בגבורה ובמצח נחושה מול הסכנה! וכשאנו ניצבים מולה, עכשיו, בזמנים קשים כמו אלה, אנחנו צריכים ללחום בעוז! לא לפחד ולהיות דרוכים מיד לקרב, עם יד מונפת באוויר בגאווה! אין לכם ממה לחשוש, המוות כבר עבר וכעט אנו ניצבים מול עתיד – "
הכומר של בית הפלפאף התעטש וקטע את דבריו של ניקולס.
"מצטער, ניק" הוא אמר ומשך באפו. "בבקשה, תמשיך."
הלנה רייבנקלו, או לחלופין – הגבירה באפור, החזירה את מבטה אל ניקולס ועיניה האטומות חסרות ההבעה ננעצו בראשו שאיים ליפול כרגיל. הכומר התעסק בשרוולו הימני, שאיתו ניגב את אפו וניסה נואשות להעלים את הכתם שנוצר שם, והברון המגואל ריחף כרגיל לצידם, מקשיב בקושי בחצי אוזן.
"כפי שהתחלתי לומר," חזר ניק לדבריו, אבל הלנה קטעה אותו.
"רק התחלת?" היא שאלה. "אתה מדבר כבר כמעט חצי שעה."
"אני חושב שזה נהדר, תמשיך תמשיך, כל מילה שלך היא כמו זהב טהור" אמר הכומר, ומשך באפו שוב.
ניקולס התייאש. הוא ריחף מול שלושת חבריו, שלושת רוחות הרפאים הנוספות שגרו בהוגוורטס והקשיבו לו בעודו מדבר, ורק אז הוא קלט שמלבד הכומר, שגם הוא לא הבין בקושי מילה ממה שנאמר, אף אחד לא הקשיב לו.
"חברים, חברים, בבקשה הקשיבו לי!" הוא הפציר בהם. ניק ריחף אל הלנה ומשך את תשומת ליבה, וזה פעל כמו קסם על הברון. הוא מיד הרים את מבטו, וריחף בשקט כרגיל כשהוא ממשיך להקשיב לניק.
"כמו שאמרתי," התחיל ניק להסביר, אבל הכומר קטע אותו שוב בעיטוש.
"אולי תפסיק להתעטש כבר?!" כעס ניק. הכומר הביט בו בחוסר הבנה.
"סליחה" אמר ניק. "התכוונ-"
"אני סולח" אמר הכומר בחיוך ובהנהון ראש.
ניק נאנח.
"תקשיב, ניקולס, זה יפה מצידך מאוד" אמרה הלגה, וריחפה לכיוונו מעט. "אבל השרת החדש.. איך קראת לו? פילץ', הוא יסתדר בכוחות עצמו. תאמין לי."
"את רומזת שאני פחדן?!" קרא סר ניקולס בזעם.
"אני בטוח שהיא התכוונה לומר שאתה מקסים" התערב הכומר.
"תהיה בשקט אתה! ותפסיק לחשוב שהכל מושלם!"
"ניק, אתה רק רוח רפאים! אתה בקושי חי, אה לא יכול לעזור לו!"
"הירגעו בבקשה, אין כל סיבה לריב!"
"אתם צריכים להקשיב לי – "
ואז נשמע קול הדומה לצלחת נשברת, ושלושת הרוחות שהיו עסוקות בלריב והברון שריחף בצד, כולם הפנו מבט אל כיוון הרעש.
"תחזור הנה פרחח!!" הם שמעו מישהו צועק, ואז אל הכיתה שבה הם היו נכנס פיבס המפחידן, שטרק אחריו את הדלת ונעל אותה בצחקוקים קולניים.
"מה אתה עושה כאן, פיבס?" שאל ניק, וריחף מעט גבוה יותר כדי שיוכל להיות בגובה העניים עם השד המוזר.
"הו, מי זה אם לא ניק-כמעט-בלי-ראש!" אמר פיבס וצחק כל כך שכמעט נפל אל הרצפה. ניק הזדעף.
"אה, ולא סתם רק אתה!" אמר פיבס ועיניו עברו על שלושת הרוחות האחרות במהירות. "גם הכומר-השמן ודיכי כאן!"
"למי אתה קורא דיכי!" אמרה הלנה בכעס.
"אממ.. לך" הוא אמר וחזר לצחוק צחוק מתגלגל ופרוע.
"אה, ולא רק אתם! יש כאן עוד מישהו! חברים וחברות, נמצא איתי כאן לא אחר מרוח הרפאים הטובה!"
הברון המגואל אפילו לא טרח להביט בפיבס, הוא פשוט המשיך לרחף בשקט במקומו.
"אתה!" קרא סר ניקולס, ושלף את חרבו. "היכון לקרב!"
"אני?!" ציחקק פיבס, אבל כשראה שניק מתכוון ברצינות הוא פשוט התפוצץ מצחוק.
"אוי לא! אוי לא! הוא מאיים עלי עם חרב! הצילו!" פיבס לעג לו ואז צחק ומרוב צחוק התחיל להתגלגל במקומו באוויר. "ניק, יש לך חוש הומור נהדר."
"קרב!!!!!" שאג ניק, והוא, הלנה והכומר הסתערו באוויר לעבר פיבס. הוא קפץ, וניתר, וברח, ובסוף קפץ דרך דלת החדר וקול צחוקו הידהד בין הקירות כשנעלם משם.
"אוף, המציקן הזה, והכינויים שהוא מדביק לנו!" אמר ניק בעצבנות. "אם לא הייתם מפריעים לי בנאומי, היינו יכולים ללכת ולברר מה פשר הבעיה בחדר הסודות במקום פילץ' המסכן, ואז ללכת לנצח את הפיבס הזה, הכל באשמתכם!"
"ניק, אתה זה שאיפשר לו לברוח דרך הדלת!" אמרה הלנה בכעס. "אם רק היית מקשיב לאסטרטגיה שלי..."
"חברים, לא צריך לריב!" אמר הכומר, אחרי שניים שלושה עיטושים רצופים.
שלושת הרוחות המשיכו לריב, אבל אז צדה בזוית עינה של הלנה תנועה, וכשהפנתה את ראשה היא ראתה את הברון המגואל נעלם דרך דלת החדר.
"לאן אתם חושבים שהוא הלך?" שאלה הלנה, כששלושתם ריחפו באוויר, מחכים ומצפים שחברם הרביעי יחזור.
"אולי הוא הלך להילחם בפיבס!" הציע ניק.
"אולי הוא הלך לסיפרייה לברר קצת על חדר הסודות" אמרה הלנה.
"אולי הוא הלך לעזור למישהו מתוך טוב לב!" קרא הכומר בהתרגשות.
"איך זה קשור בכלל?" שני חבריו שאלו אותו. הוא משך בכתפיו, והתעטש.
כעבור עשר דקות בקושי, חזר לפתע הברון המגואל וניצב בפני שלושת ידידיו כשהוא מרחף מעט מעליהם.
ובלי לומר מילה, הוא סימן באיטיות עם ידו, ולחדר נכנס בכניעה פיבס, כשעיניו מביטות בברון המגואל באימה טהורה. הוא הגיע אל ארבעת הרוחות, ונעצר מאחורי הברון כשראשו מושפל.
"מה, איך, מה עשית?" שאל גודריק בהפתעה.
הברון המגואל הביט בשלושתם, מעביר את מבטו הקר על כל אחד מהם עד שהעיף מבט לאחור אל פיבס, ופנה שוב אליהם.
חיוך מרושע, גדול, מפחיד, הופיע על פניו פתאום.
"לא.." הוא אמר בשקט, בקולו הצרוד והשקט. "עוד..." חיוכו נמחק מעל פניו. "רוח... הרפאים... הטובה"