חלומות מתגשמים

העלילה מתרחשת בשנה השישית של הארי פוטר אבל אני מתעלמת ממה שקורה שם.

''הארי! קום! אנחנו נפספס את ארוחת הבוקר!'' קרא רון/ ''הרמיוני מחכה למטה.''

הארי פקח את עיניו וראה מעליו דמות ג'ינג'ית מטושטשת. ''אני קם.'' הוא הרכיב את משקפיו ושפשף את צלקתו, שעוד כאבה קצת מהלילה.  הוא ראה את וולדמורט ואוכלי המוות, ואיתם עוד יצורים משונים שהנהיגה אישה עם הילה...

כשרון, הארי והרמיוני ירדו לאולם הגדול הארי התחיל לספר להם מה שזכר מהחלום. וולדמורט וקבוצת אוכלי המוות, האישה וקבוצת היצורים. 

''איך היצורים האלה נראו?'' שאלה הרמיוני. ''אולי אני אוכל למצוא עליהם משהו בספריה.''

רון גלגל עיניים. ''יש יום אחד בשנה שאת לא הולכת בו לספריה כלשהי?''

היא התעלמה ממנו 

''היו שם מן נשים כאלה עם רגליים ממש מוזרות ואש בשיער, ואיש עם ראש שור…'' 

אמר הארי. ''אני לא זוכר יותר.'' 

שלושתם עלו להתארגן לקראת שיעור שינוי צורה.

כשנגמר היום, אחרי כמה שיעורים מפרכים במיוחד, ישבו הארי ורון וניסו להכין את שיעורי הבית שלהם משיעור שיקויים. 

''הארי! רון!'' קראה הרמיוני כשנכנסה לחדר המועדון של גריפינדור. ''הארי! אני חושבת שמצאתי משהו, בואו תראו.'' היא קראה להם והראתה להם ספר עמוס ציורים שהארי לא הצליח לראות את שמו.

בציור גדול אחד היתה אישה עם רגל אחת של חמור ורגל אחד מארד. מתחת לציור היה כתוב:

אמפוזה- בת הקטה.

הארי נזכר בדמות שראה בחלומו. ''זאת היא.''

''מי זאת הקטה ומה הספר הזה?'' רון שאל בגבה מורמת.

הרמיוני נראתה נסערת. ''הקטה היא אלת הקסמים היוונית…''

היא אמרה ועצרה לראות איך הם מגיבים.

''מה לעז-'' רון התחיל אך הרמיוני קטעה אותו.

''אמפוזה היא מן ערפד שמוצץ דם, בעיקר לבנים.'' אמרה.

''ורון, הספר הזה הוא-'' היא עצרה כדי לנשום ''סיפורי המיתולוגיה היוונית.''

''איך זה הגיוני?'' שאל הארי. ''זה לא אמיתי! למה ראיתי את המפלצת הזאת?''

'' אני לא יודעת.'' ענתה הרמיוני באכזבה.

''טוב, אולי נרד?'' אמר רון. ''עוד מעט ארוחת הערב.''

''רעיון טוב.'' הסכימה הרמיוני ושלושתם הלכו לאולם הגדול.

''הארי, בקושי אכלת.'' אמרה הרמיוני. 

''אתה חושב שכדאי לספר לדמבלדור על החלום שלך?'' שאל רון בלחישה. "אולי הוא יודע מה…'' 

''אני לא יודע. אני לא רוצה להדאיג אותו, הוא עסוק.''

''הארי! פשוט תגיד לו! מה אתה יכול להפסיד?'' להרמיוני התחיל להמאס כל העסק.

''בסדר, אני אלך.'' הארי רטן ויצא לכיוון לחדר המועדון של גריפינדור עד שהסעודה תיגמר ודמבלדור יחזור למשרדו. בשעה שמונה, כשכמעט כל התלמידים חזרו למעונות, הארי הגיע למשרדו של דמבלדור ואמר את הסיסמא.

‘’יבוא.'' אמר דמבלדור.

הארי נכנס לחדר.

''הארי!'' קרא דמבלדור בהפתעה. ''הכל בסדר?''

''אדוני,'' גמגם הארי. ''וולדמורט…''

''שב.'' דמבלדור החווה בידו לכיסא שמולו. ''מההתחלה.''

אממ... תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא