סיפורה של לילי לונה פוטר

אבא מנופף לי לשלום.

אני מחייכת ושולחת לו נשיקה באוויר לפני שהרכבת מתחילה לנסוע, ואיני יכולה לראותו עוד.

ויקטואר וטדי מפטפטים זה עם זה, ואני לא באמת מקשיבה.

אני חושבת על הוגוורטס, על כך שזו שנתי הראשונה, סוף סוף.

אני לוקחת צפרדע שוקולד שטדי מציע לי ומחייכת אליו בתודה.

אני שוקעת שוב במחשבות, וכשאני מתעוררת, אני מגלה כי הגענו.

טירת הוגוורטס.

היא יפהפייה, עם צריחים גבוהים וחלונות ענקיים.

אני לוקחת את המזוודה ויוצאת לעבר האגריד, אותו אני מכירה מגיל ינקות.

ואנחנו שטים, יחד עם שאר תלמידי השנה הראשונה, לעבר הוגוורטס בסירות רעועות מעט שגורמות לי לחשוש שמא אני עלולה לטבוע.

אני יורדת מהסירה ונכנסת לטירה יחד עם האגריד.

האולם הגדול ענקי, מותאם לכמות הרבה של התלמידים.

אני מזנקת לעבר מצנפת המיון כשמגיע תורי, וצוחקת כשהיא צועקת: "גריפינדור!" 

אני רואה את הפנים של אל מתעצבות משולחן סלית'רין, ונעצבת גם כן.

אני מדלגת לעבר שולחן גריפינדור, היישר אל המקום הפנוי שנשמר לי לצד ג'יימס.

אני משגרת חיוך מלא עידוד לעבר אל, אבל הוא לא מבחין בו.

אני רואה את האפלה בה הוא שרוי, ונחרדת מהמבט הריק הזה בעיניו.

אני מסיטה את המבט, ופונה לשוחח עם ג'יימס.

הוא מפטפט בעליזות, מספר על הקווידיץ' ועל הכיף שיהיה לי פה.

אבל אני עדיין חושבת על אלבוס העצוב.

אני מעבירה יד בשיערי האדמוני, טרודה, ומפילה בהיסח הדעת את צלחת הפודינג אל חיקו של טדי באמצעות המרפק.

הוא צווח, ואני ממלמלת התנצלות שקטה לפני שג'יימס מנקה ממנו את הקינוח באמצעות שרביטו.

טדי חורץ לי לשון, ואני מספרת בדיחה על הזוגיות שלו ושל ויקטואר וגורמת לפניו להאדים.

ג'יימס צוחק, וטופח לי על הראש כמו כלבלב, מה שגורם לי לנעוץ ציפורניים בידו ולחלץ ממנו צווחת כאב.

"מגיע לך," אני אומרת כשהוא נועץ בי מבט זועם וחוזר לאכילת דייסתו.

אני מצחקקת יחד עם ויקטואר, ומחליטה לפרוש מהארוחה כשאני מתחילה להתעייף.

ג'יימס מוסר לי את הסיסמה ואני עולה למעונות גריפינדור שאני מכירה מסיפוריו של אבא ואומרת לאישה השמנה את הסיסמה.

היא מכניסה אותי, ואני נפעמת מיופי ההמקום.

אני מתיישבת מול האח, נהנית מחום האש, ומתחילה להירדם על הספה הרכה.

צעקה קוטעת את נסיוני להירדם, וג'יימס נכנס פנימה בריצה.

הוא מתקרב אליי בצעדים מהירים, ואומר לי מילים שגורמות לבטני להתהפך.

"אלבוס נפצע."

אני ממהרת אחריו כשהוא יוצא, ומעיפה מבט אחרון באישה השמנה הרוטנת.

אני רצה.

אני יודעת שזה קצר, אבל זה פאנפיק נסיוני. אם מספיק אנשים יאהבו אני אמשיך אותו.