ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 2 – עבודת מחקר

השעה הייתה שעת צהריים מאוחרת. בהכנות לארוחת הערב, יחד עם רון וג'יני, הרמיוני ניסתה לברר מתי מתכוונים להביא את הארי לכיכר גרימולד מספר 12. נוכחותו חסרה לה, ולמרות שבילתה בנעימים עם משפחת וויזלי כבר כמה ימים – היא רצתה בכל מאודה שיגיע כבר.
למרות שרון טען שלא – הוא עדיין כעס על הרמיוני בנוגע לכך שהלכה לנשף עם ויקטור, והשיחות ביניהם היו באווירה לא נוחה, לכן העדיפה לשאול את אמו ולא אותו.
היא שאלה את גברת וויזלי תוך כדי שהיא שוטפת בצלים ומתחילה לחתוך אותם. מולי הסתכלה עליה במבט ארוך, (הרמיוני קיוותה שלא מדובר במבט שיפוטי, לנוכח השמועות שריטה סקיטר הפיצה עליה בשנה שעברה), וענתה ביובש, "המסדר עובד על זה".
הרמיוני אף פעם לא הצליחה להבין מדוע הארי היה מחויב לחזור לביתם של הדרסלים בכל קיץ. זה בלי ספק גרם לו למורת רוח רבה. הוא לא אהב להיות שם, הוא לא אהב את הדרסלים והם התייחסו אליו נורא.
היא המשיכה לחשוב ולנסות למצוא את הסיבה ההגיונית לכך, תוך כדי שהיא מתחילה לדמוע מקיצוץ הבצל.
מחוץ למטבח קולה של גברת ויזלי נשמע בחוזקה, לא קשה היה לנחש שהוא מופנה כלפיי פרד וג'ורג', שכנראה נתפסו בעת מעשה קונדס, או בתכנון אחת ההמצאות הטורדניות שלהם.
"אפשר להבין מדוע אתם לא עושים דבר? אתם מחפשים צרות??? למה האחים שלכם צריכים לעבוד יותר קשה בגלל שאתם לא עוזרים כלל?"
"הם כנראה הצליחו להחביא את מה-שזה-לא-יהיה שהם עבדו עליו, אז אמא לא יודעת על מה לכעוס עליהם. אבל היא יודעת שהם זוממים משהו." ג'יני לחששה לרון והרמיוני, שניהם צחקו.
בתוך רגע מהצעקות שנשמעו, פרד וג'ורג' הופיעו במטבח יחד עם אימם. לא ניתן היה לפספס את הצער שהופיע בפניהם.
כשנכנסו למטבח מבטו של פרד בחן ארוכות את עיניה הדומעות ופניה האדומות של הרמיוני. כשקלט שהיא מסתכלת עליו חזרה הוא הסיט את מבטו במהרה.
"עכשיו תעזרו! תחתכו תפוחי אדמה וקלפו אותם!" הורתה להם.
"אמא, אתמול נגמרו כל תפוחי האדמה," ג'יני מלמלה.
"אוי ואבוי, באמת?" ההערה הפשוטה שג'יני העירה בהחלט ערערה את מולי וויזלי מבטחונה. להרמיוני לא היה ברור אם הסיבה לכך הייתה החשש שלה ממחסור במזון או שהיא לא הצליחה לחשוב על משימה חדשה לתאומים.
"כן, אין כלום," רון הלך למזווה ודיווח.
"צריך שניסע לסמטת דיאגון? אנחנו נשמח להתנדב למשימה!" הכריז ג'ורג'.
הרמיוני הופתעה. לנסוע עד סמטת דיאגון בשביל תפוחי אדמה?
"אולי אפשר לקפוץ לאיזו מכולת מוגלגית פה באזור? אני בטוחה שיש משהו קרוב יותר..." העירה.
באותו רגע ששחררה את ההערה מפיה, היא הבינה שאמרה משהו לא בסדר. לא שהיה לה ברור מה הבעיה במה שאמרה. כולם נעצו בה מבטים מופתעים ושתקו.
"הרמיוני יקירה, אין לאף אחד מאיתנו כסף מוגלגי כאן, לפעמים יש קצת מזה במחילה או אצל ארתור, אבל הוא בעבודה כעת," מולי אמנם הסתכלה עליה במבט מוזר, אבל טון הדיבור שלה היה רך ועדין.
"אם זו הבעיה, אז יש עליי מספיק כסף מוגלגי בשביל לקנות שק תפוחי-אדמה. זה לא בעיה שאצא מפה, נכון? הרי רק מי ששומר-סוד יכול למצוא את המקום הזה. וזה לא שיכולים לעקוב אחריי חזרה לכאן."
ג'יני הזדקפה במקומה. "אמא אני רוצה ללכת עם הרמיוני!"
"גם אני!" רון הוסיף. "ואנחנו!" פרד הכריז.
כנראה שלכולם חסרה קצת האפשרות לצאת לנשום קצת אויר. הבית של משפחת בלק היה אפרורי ומדכא. וגם מלא באבק – משנים של חוסר שימוש.
מולי נראתה מבולבלת. היא מלמלה בשקט "מצד אחד, זה נכון.. וגם אנחנו יודעים שאוכלי-המוות לא מתכננים לתקוף בזמן הקרוב עד שיצליחו... הם שומרים על פרופיל נמוך... מצד שני, הרמיוני... אני חוששת."
כולם עצרו את נשמתם בתקווה והסתכלו עליה, מחכים שתתקבל ההחלטה.
"טוב. הרמיוני יוצאת. אני לא אהיה שקטה אם תצאי לבדך יקירה. אז או פרד, או ג'ורג'. אחד מכם ילווה אותה. ותשמרו על פרופיל נמוך, למען השם!".
להרמיוני זה היה ברור מדוע מולי לא בחרה בג'יני לצאת. היא הבחינה שפרצופה של ג'יני האדים. הרמיוני יכלה לדמיין עשן יוצא מאזניה של ג'יני. היא באמת מפחידה כשהיא כועסת.
אבל... למה מולי לא בחרה ברון? האם גם היא מבחינה באווירה המתוחה ביניהם?
באותו זמן בדיוק, פרד וג'ורג' החליפו ביניהם מבטים.
"אמא, אולי שנינו נלך? אנחנו מבטיחים להתנהג ממש יפה. ואם אוכל מוות יצוץ, נבלבל אותו עם היופי שלנו. כששנינו שם, יש לנו הרבה יותר השפעה," ג'ורג' ניסה.
פרד היה מבולבל. מצד אחד הוא רצה שג'ורג' יצטרף אליו, כמו בכל חלק אחר בחייו. מצד שני, הוא גילה בליבו תקווה קטנה שאמו תסרב והוא ילווה את הרמיוני בעצמו. הוא ידע שג'ורג' לא יתעקש אם יבחין כי פרד רוצה ללכת.
התקווה הקטנה הזו הפתיעה אותו מאוד.
מולי נאנחה. "בסדר פרד, רק בלי שטויות בבקשה. הרמיוני – תשגיחי עליהם היטב."
"אמא! אני ג'ורג'!" נזעק ג'ורג'.
-
"אני לא מבין איך היא עדיין מבלבלת ביננו", ג'ורג' נאנח בעת יציאתם מכיכר גרימולד מספר 12.
"היא לעולם לא תבדיל," פרד ענה, "אני חושב שיש לה חסם נפשי לגביי זה. אחרת היא כבר הייתה מבדילה. היא האדם שבילה איתנו הכי הרבה זמן והיא, כאילו, אמא שלנו."
רווח לו שג'ורג' הצטרף לבסוף, התקווה שנתגלתה בליבו קודם לכן לגביי להיות לבד עם הרמיוני הדאיגה אותו מאוד.
אמנם זו לא הייתה הפעם היחידה שבה חשקה נפשו של פרד להיות לבדו עם בחורה, ללא ג'ורג', אבל אין ספק שזה הופך להיות לא נעים כאשר מדובר בהרמיוני. היא החברה-הכי-טובה של אחיו הקטן. יש חשד סביר שרון דלוק עליה, וגם, חשוב לציין, יש לה קשר עם ויקטור קרום – שהוא אמנם לא מתחרה בפרד ביופיו- אך הוא עדיין סלב לא קטן.
הם עמדו מחוץ לבית, שואפים את האויר הצח. "יש שם חנות מוגלגית, נבדוק בה?" הרמיוני הציעה, מצביעה על קצה הרחוב, במרחק של 300 מטר מהם.
כתשובה הם התחילו לצעוד, היה רגע נוסף של שתיקה שהופסק בשאלתו של ג'ורג'.
"הרמיוני, את מצליחה להבדיל ביננו?"
הרמיוני עצרה במקום. מצד אחד היא הרגישה שכן, שהיא בהחלט יודעת להבדיל ביניהם, והצליחה בכך אפילו ממש מתחילת היכרותה עמם בשנתה הראשונה. מצד שני, לטעות עכשיו יהיה מביך באופן בלתי נסבל. פרד היה סקרן מאוד לשמוע את תשובתה. אפילו קצת סקרן יותר מדי.
היא הרימה את מבטה ובחנה היטב את הבנים לפני שענתה. "אתה הוא ג'ורג'," הצביעה. "אתה הוא פרד." אצבעה זזה לתאום השני. "פרד קצת יותר גבוה והפנים של ג'ורג' קצת יותר מאורכות. לפרד יש יותר נמשים."
פרד הבליח שריקה חרישית. "נראה שעשית עלינו מחקר. יפה מאוד, 'מיוני. עוד לא מצאנו משהו שאת לא יכולה לעשות, הא?".
הרמיוני לא האמינה שזה אכן אפשרי, אך היא האדימה אפילו עוד בתגובה להערה הקנטרנית של פרד. היא לא ידעה מה לענות ולכן החליטה פשוט להמשיך לצעוד.
הם צעדו בשתיקה עד אשר הגיעו לחנות. שניהם הבחינו כי הרמיוני נבוכה ברמות שלא ניתן לתאר במילים, ולכן החליטו במבט חטוף אחד לשני להנעים את האוירה בדרך חזרה.
"היי, שלום. יש לכם תפוחי אדמה?" הרמיוני שאלה את המוכר בחנות, משתדלת להתעלם מהצבע האדום שפניה צבועות בו. המוכר הנהן והלך למעמקי החנות להביא שק תפוחי אדמה.
"הרמיוני, יש לנו הצעה עבורך," פרד התחיל.
ג'ורג' חייך בערמומיות, "אפילו הצעה מפתה." פרד קיווה בכל ליבו שג'ורג' הבין מהחלפת המבטים הקצרה שלהם את הכיוון שהוא חתר אליו. ואם לא, הוא קיווה שיזרום.
"מה דעתך שנתעכב בחזרתנו לבית? לאף אחד מאיתנו לא הייתה כבר תקופה הזדמנות להסתובב בחוץ, ומזג האויר פשוט נפלא. נגיד לאמא שבאף חנות לא מצאנו תפוחי אדמה." המשיך כאשר ראה את ההבעה המופתעת על פניה.
"ואנחנו מבטיחים לא לצחוק עליך יותר." הוסיף במטרה לחזק את בטחונה.
ג'ורג' חייך והוסיף, "מבטיחים לפחות להשתדל."
-
הרמיוני שילמה על תפוחי האדמה בכסף המוגלגי שהיה ברשותה, ואשר עורר עניין רב מצד פרד וג'ורג'.
הם צחקו הרבה בדרך והאוירה בטיול הקטן ברחוב גרימוולד לא יכלה להיות טובה יותר.
היא חשבה לעצמה בשקט שמעולם לא יצא לה לבלות עם שני התאומים לבד, וכשהם לא עסוקים בעשיית שטויות ומעשי-קונדס, הם בעצם דיי מגניבים.
באותם רגעים ממש, ג'ורג' החליט בליבו לשוחח עם פרד בפרטיות על כל העניין כשיחזרו לבית. עניינו הגובר של פרד בהרמיוני הפתיע את ג'ורג'. לא היה לו מושג שפרד התכוון להציע לה להמשיך לטייל איתם, אך החליט לא להראות את הפתעה זו בפניו.
זה גם לא יותר מדי חריג, מצד אחד. פרד רק הציע לה לעשות סיבוב עם שניהם. מצד שני, ג'ורג' הכיר את פרד טוב יותר מכל אדם אחר. ובהחלט היה שם משהו. פשוט עוד לא היה לו ברור מה.
כשחזרו לאחר חצי שעה, האוירה כבר הייתה נינוחה. למרות הבטחתם, התאומים צחקו על הרמיוני – על ציוניה ועל זה שהיא תמיד יודעת הכל, ועל העיניים הדומעות שלה כשחתכה את הבצל במטבח. אבל הם הקפידו לעשות כן ברגישות ובטקט המתאים.
"לקח לכם הרבה זמן!" מולי רטנה כשהופיעו חזרה במטבח, מנסה לא להיראות כאילו רווח לה כשחזרו כולם בריאים ושלמים.
הם הסבירו לה על המחסור- הפתאומי בתפוחי אדמה. איכשהוא, זה עבד. מולי הכריחה את פרד וג'ורג' לטפל בתפוחי האדמה, הודתה להרמיוני ושלחה אותה להתארגן ולהתקלח לקראת הארוחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא