באותו היום

מלבדר פילס את דרכו דרך האבנים. הלב שלו פעם במהירות ושיערו החום הסמיך הסתחרר סביב ראשו. הוא אחז בידו את סשד, שיחסית לחזיר מכושף, לא נראה כל כך בטוח בעצמו. כרגיל.

"אל תעשה את זה, מלבדר! אני אומר לך, אתה תסתבך בצרות רציניות!" נהם סשד.

מלבדר התעלם, מודע לכך שאנשים מרימים גבה כשהם רואים אותו. כן, לא כל יום עובר ילד בן 10 שמחזיק חזיר ביד.

טוב, בטח לא חזיר מדבר. מלבדר היה מוכן להשבע שאשה אחת התעלפה על המקום למשמע קולו של החזיר. כמו כל יום רגיל.

לא לאיש נורמלי.

לאיש הגהסטי.

מלבדר הגיע. השער לעיר המסוכנת מכל, רקרה התנשא לפניו.

הוא התקרב, ונשם נשימה עמוקה, מתכונן להכנס.

הוא העביר משקל מרגל לרגל.

הוא הרכין את ראשו.

הוא התקדם.

הוא כמעט נכנס.

ואז-

"מלבדר!" צעק מישהו.

מלבדר הרים את ראשו ועיניו נפערו.

זה היה המכשף שלו.

זה היה נבני.

אולי סשד צדק. הוא באמת יסתבך בצרות רציניות.

סיימתי את הפרק. דרך אגב, "מלבדר בראון" הוא ספר מאוד מוצלח.

אשמח אם הוא יתפרסם.

כותב הפאנפיק.