המועמד

"אתה מוכן? כולן מחכות למטה" הג'ינג'י עזר לנסיכו -שהיה גם חברו הטוב ביותר- לכפתר את כפתורי חולצתו.
"כן רון, ואני מסוגל להתלבש לבד" שחור השיער סידר את משקפיו העגולים שנחו בחוסר נוחות על אפו.
"אני יודע, אני יודע. אבל הדוד שלך רצה שהכל יהייה מושלם" רון החל לקשור את העניבה סביב גרונו של נסיך העצר.
"כן, הרי מה הוא לא יעשה בשביל שאני אוכל לבחור בשמחה את הבחורה שדרכה הוא יוכל לשלוט בי" הארי גילגל את עיניו .
"אל תתלונן,לפי מה ששמעתי לא כולן גרועות כל כך" רון העיף מבט אל עבר הנער שממולו ובחן כל פגם במראהו, "חוץ מזה, אם לא תתחתן, הוא בחיים לא ייתן לך לשלוט על איליאה, זו העסקה".
"כולם יודעים שהוא יעדיף שדאדלי ישלוט" אמר הארי, מבטא את שמו של בן דודו בשנאה ברורה.
"כן, אבל העם מעדיף אותך, וחוץ מזה לדאדלי אין קשר דם למשפחת המלוכה, כל עוד הוא לא יהרוג אותך באמצע הלילה-" .
"לדעתי כדאי לשקול שדבר כזה יקרה" התפרץ הארי, רון גלגל את עיניו.
"קדימה" הג'ינג'י טפח על שכמו של חברו ופתח עבורו את הדלת, הארי נשם נשימה עמוקה ויצא מן החדר אל עבר גרם המדרגות. הוא הספיק לעשות בדיוק שלושה וחצי צעדים לפני שהבין את מצבו וקפא במקומן.

ברחבת הכניסה שמולו הסתובבו, פטפטו, צווחו וצחקו כשלושים וחמש נערות. כשהארי בחן אותן הוא ראה תכשיטים נוצצים שראה לעיתים קרובות על צווארה של דודתו, כולן היו לבושות שמלות נשף למרות שהשעה הייתה צהריי היום, כל אחת הייתה מאופרת בצורה מיוחדת ומתאימה במיוחד עבורה במיוחד על מנת לזכות בלב הנסיך.רובן המוחץ קפאו בבת אחת בהגעתו של הארי והציגו לראווה את חיוכיהן המזוייפים, עליהן עמלו שעות רבות עבור השגת הפרס הנחשק- הנסיך וכתר המלוכה.
הארי התעשת והחל לרדת במדרגות אט אט, בוחן את כל הנערות שממולו ומנסה לעכל את המחשבה שאחת מהן היא אשתו העתידית, כשהביט ימינה נערה אחת תפסה את מבטו, נערה ג'ינג'ית בעלת חיוך טבעי ועיניי ענבר ,נערה שהיה בטוח שראה כבר בעבר .

ג'יני לפתע הוא נזכר בשמה, אבל היא אחותו של רון, מה היא עושה פה? הוא שאל את עצמו, היא הייתה לבושה שמלה אדומה שהיא בבירור לא הרגישה בה בנוח אך למרות זאת החמיאה לה, איפורה לא היה נראה לעין -הארי תהה האם היא בכלל התאפרה- והיא דיברה עם נערה בלונדינית שקפצה לידה ללא שום הסבר, הארי הכריח את עצמו להסיט מבט ולחייך אל עבר כולן.

"שלום מועמדות נכבדות" הארי פצח בחוסר רצון בנאום הכניסה שהוכרח לתרגל והסביר לנערות על טרקלין הנשים ששמור להן ולדודתו בלבד, על המפגשים איתו ועם המצלמות ,על הארוחות -בקטע זה המועמדות מהמחוזות הנמוכים נראו קשובות ביתר מידה- ועל החדרים שלהן יש ואין גישה אליהן,"יש שאלות?" הארי שאל לבסוף והעביר את מבטו בין כל הנערות כפי שנאמר לו, לאחר שניות ספורות אחת הנערות הרימה את ידה, היא הייתה ברונטית בעלת שיער גלי ועינייה החומות היו נעוצות בהתעניינית באחד מהספרים שאחזה בין ידיה.
"כן?" אמר הארי והנערה לבסוף הרימה את מבטה.
"חקרתי קצת על המצב הבטחוני כאן" אמרה הנערה, "מה ההסתברות שהטרוריסטים האלה יתקפו?".
"כרגע אנחנו עושים כל שביכולתנו כדיי לעצור את אוכלי המוות" הארי הסיט את מבטו מטה וצפה בגרם המדרגות הבוהק, בכל פעם שהיה צריך לומר את שם הקבוצה שמנהיגה לקח ממנו את הוריו הייתה עוברת בו צמרמורת, "אך ככל הנראה יהיו פריצות אל הארמון, אך אל תדאגו, כל  הארמון מרושת  בחדרי ביטחון".
"האם אנחנו נצתרך ללבוש שמלות כל הזמן?" הברוטנית שאלה מיידית.
"כן, כל הבגדים שתצתרכו יסופקו לכם על ידי התופרת, תוכלו לבקש ולהציג להן עיצובים" הארי ניענע את ראשו.
הנערה המשיכה בשאלותיה: "לא היו אמורים לה-".

"הנסיך!" הארי לפתע שמע את קולו של רון, הוא קיווץ את עיניו והסתובב אל מקור הקול יחד עם כל שאר 34 הנערות.
"מה קרה?" הארי ירד בגרם המדרגות אל עבר רון וניסה לדבר בקול החלש ביותר שהצליח להפיק.
"יש לנו בעיה" רון התחיל ללכת וסימן להארי לבוא אחריו בעוד הארי ציווה על המשרתים לקחת את העלמות לחדריהן .
רק כאשר שני הנערים הגיעו אל מול אחד מחדרי העבודה של הארי, הסכים רון לדבר.
"זוכר שאמורות להיות 35 מועמדות? אחת מכל עיר?" אמר רון, הארי ניענע בראשו להסכמה, "אתה זוכר שפתחת את התחרות לשני המינים, אבל הדוד שלך התנגד?".
"כן? לאן אתה מתכוון?" הארי קיווץ את מצחו בעוד רון פותח את דלתות החדר. בתוך חדר העבודה רחב הידיים ,נער בלונדיני דקיק וזועף שילב ידיים. הוא התייצב מיידית כשדלתות החדר נפתחו ובחן את הנסיך.
"ובכן, זה דראקו. דראקו מאלפוי".

*****

היי לכם. זה הסיפור החדש שלי, אני מקווה שאתם אוהבים אותו.

נ.ב- כשאני אכתוב מועמדות הכוונה היא גם לדראקו כי לפי האקדמייה ללשון כשיש יותר בנות מבנים אפשר להשתמש בלשון נקבה.