המבט שלו

קרדיט לג'יי קיי רולינג

"לבנדר בראון" נלחצתי, הגיע תורי להתמיין. "לא מעט אומץ, גם הרבה רצון להוכיח את עצמך, חכמה לא חסרה לך ואת חברותית ביותר..." אמרה המצנפת בראשי  "לאן לשלוח אותך?" היא שואלת את עצמה (או אותי?).

'למקום שאמצא בו את אהבתי הראשונה!' אני חושבת בכל כוחי, "אז אם כך" אומרת המצנפת " כדאי שתלכי לגריפנדור!". השולחן הימני ביותר צעק בקולי קולות והריע לי, חייכתי. עברו הרבה תלמידים עד שלבסוף נשארו ילד חמוד אחד שראיתי ברכבת (אבל לא דיברתי איתו), ילדה עם פני בולדוג וילד עם פנים זועפים. הילד החמוד ששמו רון וויזלי התמיין לבית שלי, גריפנדור, ואילו האחרים התמיינו לסלית'רין. הסעודה החלה, גיליתי הרבה על משפחות התלמידים ובעיקר שרון מצחיק. יכול להיות שאני מתאהבת???

------

כעבור שש שנים

"אומיגד!" צווחתי באוזני  החברה הכי טובה שלי פרוואטי. "מה את כלכך מתרגשת?!" 

"יש היום משחק קווידיץ'!!!!"

"ו..."

טוב לא בכל יום רון משחק... בכל זאת כבר כמעט שבועיים שאני מתכננת את זה, במשחק הראשון שגריפנדור תנצח אני אזמין את רון לצאת איתי, עוד לא החלטתי איך אבל אני יודעת שיהיה מדהים!

--

המשחק נגמר. "יש מסיבה במועדון!!" צועק מישהו ' ההזדמנות שלי!' אני חושבת.

רון נכנס לחדר, אני מושכת אותו אלי מביטה בעיניו התכולות והוא בעיני החומות. אנחנו מתקרבים, יכולה לראות עכשיו כל דבר בעיינים שלו, התנשקנו, אולי אחרי כמה דקות ארוכות במיוחד התנתקנו. כל חדר המועדון מריע, אולי חוץ מהרמיוני גריינג'ר. אבל למי איכפת, רון שלי!.

--

בכל השש שנים האלו שאני ישנה עם הרמיוני, לא הסתדרתי איתה כלכך, היא תמיד הייתה חננה כזאת שנדבקת בספרים, מקשיבה למורים וטוב חננה טיפה אבל בחיים לא חשבתי שאראה אותה בכזאת רוח קרבית! בזמן האחרון היא לא מתנהגת כמו הרמיוני, אם תשאלו אותי היא מקנאה 

--

בכיתי כמו משוגעת היום מעצבים, רון יכל למות ולי לא הודיעו על כך!. אני הפאקינג חברה שלו!!

ועוד ההרמיוני גריינג'ר הזאת חוזרת להיות חברה שלו אחרי שהוא ניהיה כלכך מעניין, לפני שהיא הולכת אני שומעת ציחקוקים כאילו אני לא יודעת מה אבל כשאני באה? הוא נרדם! משהו פה מסריח! כבר חודשים שהיא לא דיברה איתו. 

--

זהו זה! זה רישמי! נפרדנו! אני כמעט בטוחה שהוא בגד בי עם הרמיוני! הם היו לבד בחדר המועדון ממש קרובים אחד לשני! איך שראיתי אותם ביחד פשוט ירדתי למטה, נתתי לו את הסטירה הכי גדולה שיכולתי לגייס וצעקתי בקול חנוק מבכי "זה נגמר!" והלכתי. הוא היה נראה כלכך מזועזע, מגיע לו! 

--

הארי רון והרמיוני לא פה כבר חודשים, זה לא נראה אותו מקום בלעדיהם, הכל השתנה, סנייפ המנהל נוויל נראה כמו שד ושיימוס נראה כמו הברון המגואל. אני לא אכחיש שאני מתגעגעת אליו, אל רון. הוא תמיד יכל למצוא אפילו טיפה של צחוק מהמצב. והיום הוא פשוט לא פה, אני לא יודעת מה אירע בגורלו אבל אני מקווה שהוא לא מת, אני יודעת שאני נשמעת אכזרית אבל הלוואי והרמיוני הייתה מתה, ורון היה חוזר אלי. אין ספק שאני מתגעגעת לנשיקות האלו. 

--

פנריר גרייבק כמעט הרג אותי באותה שניה. אבל אז שמעתי קול צועק "לא!" והדבר הבא שראיתי הוא את הרמיוני עם שרביט מכוון שכיווני, לא הרגשתי את גרייבק מעלי. היא הצילה אותי, ידעתי שאני גוססת למוות ידעתי שאני עומדת למות בכל רגע, ולכן נזכרתי בכל הדברים הטובים שקרו לי, כשרון ניחם אותי כשבינקי הארנב שלי מת, או כשהוא חייך אלי חיוך מופתע בכל פעם שאמרתי לו הי, או כשהתנשקו בפעם הראשונה. אני יודעת שעכשיו אפשר למות בשקט, בהנחה שהוא זכה כנראה לאישה טובה יותר ממני, סלחנית, רגישה טובת לב. היא תמיד הייתה כזאת, הרמיוני גריינג'ר היא תמיד ידעה מה לעשות גם כשלא היה הרבה. אבל אני יודעת שיש מבט אחד שלא אשכח, המבט שלו.