הארי רידל

חלק מהדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

חלק מהדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של היוצרים של הסדרה "עד עצם היום הזה". אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

העלילה עצמה שייכת לאורי בן סימון (אנוכי),אך אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

קריאה נעימה!

מלחמת הקוסמים השנייה,2/5/1998,6:00, יום מותו של הלורד וולדמורט,אך לפני האירוע...

בזמן שצבא מסדר עוף החול ובית הספר הוגוורטס מתכונן לתחילתו של הקרב הסופי, הלורד וולדמורט וחייליו הנאמנים מסתתרים בצריף המצווח

"אני משאר שרובכם אינכם יודעים לשם מה אנו כנמצאים כאן ולא עסוקים בלהרוג את אלפי הבוצדמים,אוהבי המוגלגים ואת חברים מסדר עוף החול" אמר בקרירות וולדמורט

שקט במקום אף ציוץ לא יצא, כולם פוחדים

"אף אחד?! ובכן, אנחנו כאן כדי להעניק לנו חיים הרבה יותר טובים,ואתם כנראה שואלים את עצמכם איך... מחולל זמן, מכשיר שיכול להעביר אנשים מזמן מסויים לזמן אחר, אך ישנו משהו שגם אני לא ידעתי עד לפני זמן קצר, מחולל הזמן יכול להעביר גם יקומים וכפי שכולנו יודעים,יקומים יש אינסוף, המכשיר יוכל לעשות זאת רק אם יוטל עליו לחש לא מוכר ספציפי, אטנדה אקסלמניוס, לחש שהמציא מישהו שנמצא כאן בינינו אך מיקום אחר, את הלחש שלנו המציא מר מאלפוי האב."

כל מי שנכח הביט בלוציוס מאלפוי, שהגה פרצוף מרוצה על פניו אך כאשר אדונו הסתכל מיהר למחוק אותה.

"ביקום זה יש מישהי בשם רג'ינה מילס, המכונה המלכה הרעה, הייתה הראשונה שהטילה את הקללה האפלה הראשונה, מה שיביא אותנו לחיים הטובים ביותר, הדרך להשגת הקללה תהיה קשה, יש אנשים שאומרים שהיא "חסרת רחמים" אך היא לא בעיה מבחינתנו בגלל שאני חסר רחמים יותר,בעיתנו האמיתי היא שהקללה יצרה עירייה בארץ המוגלגים שלהם, והעירייה נמצאת תחת כישוף שגורם לנו לא לראות אותה ולא להיכנס אליה,אך הצבא שלנו חזק יותר מהקללה,ולא תהיה לנו שום התנגדות,כי הם אפילו לא זוכרים מי הם,נודע לי שישנם שני מחוללי זמן ביקומנו ואחד נמצא פה,בטירת הוגוורטס,והוא נמצא על צאוורה הרמיוני גרינג'ר, חברתו הקרובה של הארי פוטר, מה שהופך את זה למשימה קשה, מטרתכם היא להשיג אותו,מובן?" נאם וולדמורט

"אני מתנדבת לקחת את המשימה על עצמי, אדוני" אמרה בלטריקס לסטריינג' בהתלהבות

"אם כך, היום בשעה 17:00, את תעשי זאת" אמר אדונה

בלטריקס הנהנה בשמחה רבה

"מכייוון שאנחנו לא רוצים שחברי המסדר יחשדו, אבקש שמר מאלפוי האב יביים את בריחתו מהקרב ביחד עם משפחתו אך בעצם יתחזה אלי בזמן שאני אהיה ביקום השני, מר מאלפוי אתה מוכן לעשות זאת?" שאל וולדמורט

וולדמורט ידע שהוא היחיד שמסוגל להרוג את הארי פוטר והארי פוטר הוא היחיד שיכול להרוג אותו, אך לא היה לו אכפת, לוציוס הוא לא באמת חייל יעיל עבורו, הדבר היחיד שעלה לו לראש עכשיו לשם שינוי לא היה להרוג את הארי פוטר אלא להטיל את הקללה ולזכות בניצחון שלו

לוציוס חשב: למה לא? המקרה הכי גרוע שיקרה זה שאני ימות, אבל הקללה שלו בטח תחזיר אותיל תחייה, אז למה לא?

"כמובן, אדוני" אמר לוציוס

 2/5/1998,17:40,מותה של בלטריקס לסטריינג'...

הקרב התחיל וכולם לחמו, גם בלטריקס, במרחק 50 מטרים מוולדמורט, וכמו אדונה אף היא נלחמה נלחמה בשלושה בו-זמנית: הרמיוני גריינג'ר, ג'יני וויזלי ולונה לאבגוד, שלושתן מגייסות את כל יכולותיהן לקרב. אבל בלטריקס יכלה להן, הקללה הממיתה הוטלה והחטיאה את ג'יני כחוט השערה- עוד שני סנטימטרים והיתה מתה. בלטריקס ראתה את הארי פוטר רץ לכיוונה אבל לפני שהספיק להתקדם יותר מכמה צעדים, מולי וויזלי העיפה אותו הצידה.

"לא את הבת שלי, כלבה!"

תוך כדי ריצה השליכה מעליה גברת וויזלי את מעילה, על-מנת לשחרר את זרועותיה. בלטריקס הסתובבה במקומה ושאגה מצחוק כשראתה מי קורא עליה תיגר הפעם.

"זוזו!" צעקה גברת וויזלי לשלוש הבנות, ובהינף שרביטה היא התחילה להילחם.

הארי חזה באימה ובהתרגשות בשרביטה של מולי וויזלי המצליף ומסתחרר, והחיוך של בלטריקס נמוג ונהפך לעווית של איבה. סילוני אור נורו משני השרביטים, והרצפה מתחת לרגלי המכשפות התחממה ונסדקה: שתיהן נלחמו כדי להרוג.

"לא!" קראה גברת וויזלי כשאחדים מהתלמידים רצו קדימה וניסו להושיט לה עזרה. "תתרחקו! תתרחקו! היא שלי!"

מאות אנשים נצמדו כעת לקירות וצפו בשני הקרבות, וולדמורט מול שלושת יריביו, וְבֶּלַטריקס נגד מולי. הארי עמד, בלתי נראה, קרוע בין השניים , משתוקק לתקוף ובו זמנית להגן, וחושש לפגוע בחפים מפשע.

"מה יהיה על הילדים שלך אחרי שאהרוג אותך?" התגרתה בֶּלטריקס. משוגעת כמו אדונה, היא דילגה כה וכה, וקללותיה של מולי ריקדו סביב."- כשאמא'לה תלך בעקבות פְרֶדי הקטן?"

" את - אף פעם - לא - תגעי - שוב - בילדים - שלנו ! " צרחה גברת וויזְלי.

בלטריקס צחקה, אותו צחוק התרגשות שהשמיע בן־דודה סיריוס בשעה שנפל לאחור דרך הפרגוד, ולפתע הארי ידע מה עומד לקרות עוד לפני שזה קרה. הקללה של מולי ריחפה מתחת לזרועה המושטת של בֶּלַטריקס ופגעה לה ישירות בחזה, במקום המדויק של ליבה. החיוך המלגלג של בֶּלַטריקס קפא, ועיניה התבלטו: לחלקיק שנייה היא הבינה מה קרה, ואז התפוררה לאבק, והקהל הצופה שאג, וולדמורט צרח.

2/5/1998,19:00

החלק השני של התוכנית כבר קרה,עכשיו לוציוס מאלפוי מתחזה לוולדמורט.ווולדמורט מתחבא בצריף המצווח ושאר אוכלי המוות נלחמים בטירה. רק וולדמורט ועוזריו הנאמנים היו בצריף.

זה היה יום עצוב עבורו, הוא גילה שסנייפ, עבדו הנאמן, בעצם, מרגל לטובת המסדר, ובלטריקס המשרתת שהכי הייתה נאמנה לו מתה. כעת וולדמורט היה נראה כמו לוציוס מאלפוי למקרה שמישהו יראה אותו, הוא צעד עם שאר אוכלי המוות שהיו שם לכיוון האולם הגדול,הוא היה ריק, הוא הלך למקום שבו בלטריקס נהרגה, לאפר שלה, וראה שם משהו, הוא ראה את מחולל הזמן!

בלטריקס הצליחה! מחולל הזמן בידיו!

אני מקווה שנהנתם ושהפאנפיק טוב, בבקשה תכתבו הערות שאלות רעיונות ופרגונים (אם יש) בתגובות!!!

נתראה בפרק 2