2 למאי

2 למאי, 2001

פרק 2 – חיי הרווקות

כשהארי הגיע עם טדי, ג'יני קמה מהספסל עליו ישבה לצד הרמיוני ורצה אל תוך חיבוקו העוטף.

"דודה ניני!" טדי צעק לעברה, מנופף בזרועותיו הקטנות. הוא התחיל לרוץ לכיוונה בטירוף כשלפתע מעד ונפל.
הארי, ג'יני והרמיוני עצרו את נשימתם. למרבה ההפתעה, טדי צחק במקום הבכי שציפו שיגיע.
"ניני!!!" הוא קרא לעברה.
הרמיוני קמה מיד ממקומה וניגשה לחבק אותו. היא הרימה אותו אליה והושיבה אותו לצידה על הספסל. היא אהבה את טדי והקשר שלהם היה חזק במיוחד.
"היי," הארי אמר כשנעמד לצידה. היא נעמדה וחיבקה אותו חיבוק גמלוני.
"היי," השיבה.
"אל תיעלמי לנו ככה יותר, טוב? את חשובה לנו יותר מדי," הוא מלמל, נבוך לגמרי.
"מבטיחה." הארי חייך בתגובה.

"איך הולך עם המחקר שלך? שמעתי מקינגסלי שהוא זכה למימון נוסף -שוב! הם ממש מאמינים בך במחלקה, אם כך."
הרמיוני חייכה לעברו והתכוונה לענות כשהבחינה בדמות מאחוריו שגרמה לליבה להחסיר פעימה. היא הרגישה את הצבע יורד מפניה בשנייה.
מולי, ארתור ורון הגיעו לחצר האחורית. רון כיוון את שרביטו אל עבר שולחן עץ ארוך במיוחד שהתעופף בגובה של מטר באוויר. הוא הנחית אותו בצורה מושלמת על הקרקע ורק אז הרים את מבטו, מבחין בה.
הרמיוני הרגישה את ליבה חוזר לפעום. הפעם בקצב מהיר במיוחד, כמו משוגע. יש לי לב משוגע, חשבה. כמו תמיד היא הרגישה רגשות סותרים.
מצד אחד היא רצתה לרוץ אליו ולחבק אותו חזק. להרגיש אותו קרוב אליה.
מצד שני, הזיכרון האחרון שלהם מדברים אחד לשנייה היה כשהיא הודיעה לו שזה נגמר ביניהם סופית. היא זכרה את ההקלה שהרגישה כשארז את חפציו ועזב.
הוא ניסה לשכנע אותה שימשיכו להיאבק על הקשר. הרמיוני ענתה שהיא לא מסוגלת יותר.
ההקלה ההיא ליוותה אותה במשך סופשבוע שלם, ונעלמה לחלוטין כשפגשה בו ביום שני בטעות במסדרון של המחלקה לאכיפת חוקי הקסם.
מאז היא הרגישה הקלה וחרטה לסירוגין. בתחילה היא דאגה שהשתגעה לגמרי.
פסיכולוגית-הקסם שלה אמרה שזה טבעי לחלוטין. הרמיוני האמינה לה. היא הייתה בטיפול מאז סיומה של המלחמה. אם המטפלת שלה הצליחה לגרום לה להפסיק להתעורר כל לילה מסיוטים, היא כנראה גם צודקת לגביי הטבעיות של תחושותיה לגביי הפרידה.
"הרמיוני!" מולי קראה בהתרגשות. ארתור נראה נבוך בעיקר. הרמיוני הצליחה להבחין בו משפיל את עיניו לאחר שקלט שהיא בוחנת אותו.
"שלום לכולם," הרמיוני אמרה בקול שניסה להישמע איתן. הייתה נימה של עצבנות בקולה. היא קיוותה שאף אחד לא הבחין בכך.
"היי הרמיוני," רון אמר. הרמיוני הבחינה כי פניו קדרו ברגע שהבחין בה.
"היי," היא אמרה. לא מצליחה להוציא הגה נוסף מפיה.
מזל שפיצוץ גדול נשמע מהמטבח בדיוק באותו הרגע.
"פרד וג'ורג' וויזלי! מה לעזאזל?" מולי זעקה והתחילה בריצה אל עבר הבית.
כשדמותה נעלמה מעיניה של הרמיוני, ג'יני מלמלה בשקט. "אז כנראה שהרעיון של להחביא זיקוקים בתוך העוגה לא הצליח..."
רגע נוסף של שתיקה עבר לפני שכולם התחילו לצחוק. צעקות החלו להישמע מהמטבח. לא היה ספק שפרד וג'ורג' ספגו את כל העצבים שמולי הצליחה להוציא באותו הרגע.
הרמיוני ריחמה עליהם.
"אני אלך לעזור לנקות," היא מלמלה. רון הנהן בראשו.
ג'יני שלחה להרמיוני חיוך קטן.
------------------------------
בתוך המטבח הכל היה מלא כתמים של שוקולד. זה היה נורא בדיוק כמו שהרמיוני ציפתה. היא נכנסה בדלת בדיוק כשמולי סיימה את הצעקה האחרונה ויצאה בדרמטיות.
"בחיים לא חשבתי שאזכה לראות את הפרצופים שלכם שזופים כל כך," היא קינטרה את התאומים.
הם היו מלאים בשוקולד.
"שלום הרמיוני. באת לעזור או רק לדרוך לנו על הפצעים הפתוחים?" ג'ורג' מלמל בעודו מוחה שוקולד ממצחו בעזרת מפית.
"אחי, אני חושב שנכנס לי שוקולד לעין. אתה חושב שאפשר להפוך לעיוור ככה?" פרד שאל, עין אחת שלו סגורה לחלוטין.
"אעזור לכם," אמרה הרמיוני בביטחון. היא הטילה מספר כשפי ניקיון ותוך רגע המטבח נראה הרבה יותר טוב.
פרד וג'ורג' לא נראו יותר טוב באופן מספק מבחינתה.
"אני חושבת שאני עדיין ממליצה על מקלחת עבור שניכם," היא אמרה, מנסה כשף ניקיון אחרון לכיוונם. זה עזר במעט. חולצתו של ג'ורג' חזרה להיות ירוקה ושיערו של פרד חזר לצבע המקורי שלו.
"אם לא נתקלח יהיה לנו ריח של שוקולד," אמר פרד, מהורהר.
"זה בטוח ימשוך הרבה בנות," הרמיוני עקצה אותו. היא הרגישה בנוח לצד התאומים.
הם היו היחידים ששמרו איתה על קשר בשמונת החודשים האחרונים. זה היה מוזר, בהתחשב שלפני כן הקשר שלהם לא היה קרוב בכלל.
במשך כל שנות לימודיה בהוגוורטס הרמיוני תמיד הרגישה שהיא שקופה בעיניהם. היה אכפת להם מג'יני, אחותם הקטנה והשובבה. הם ראו בה כממשיכת דרכם.
הם אהבו את הארי, שתמיד הבחין בין שניהם וכיבד את התעלולים המתוחכמים שלהם.
משום מה, הרמיוני תמיד הרגישה שהם בטוחים שהיא סתם כבדה וחכמה מדי, אולי מתחכמת. לא אחת שאפשר באמת להיות חברי אמת שלה.
ופתאום, ברגע אחד בו שיתפה את פרד בכך שהיא נפרדה מרון, הכל השתנה. התאומים החלו להזמין אותה להיפגש עימם באופן קבוע.
פעם בשבוע הם היו נפגשים בערב, אחרי שחנות התעלולים שלהם הייתה סגורה.
שניהם היו רווקים מושבעים. אחרי התיכון פרד ואנג'לינה יצאו לתקופה, אך נפרדו לפני המלחמה. ג'ורג' יצא עם קייטי ואחר כך עם וריטי. שום דבר לא היה באמת רציני, לפחות לפי דבריו.
מאז שניהם העדיפו את חיי הרווקות. הרמיוני תהתה אם שמחו כל כך לצרף אותה אליהם בעקבות שגילו שגם היא רווקה. מבינה את אורך החיים שלהם, באופן מסוים.
מבחינתם זה לא היה ביג- דיל להיות רווקים. מבחינת אימם – זו הייתה סיבה לנסות לשדך להם כל שבוע מחדש בחורה חדשה.
פרד כינה זאת – "סיוט מתמשך" ו - "אימתו של כל בחור בן 23".
ג'ורג' תיאר את זה כ  - "שיגעון מוחלט" ו – "סיבה להתרחק מהמחילה בכל יום בשנה ובעיקר ב14 לפברואר, ימי הולדת וחתונות".
הרמיוני מהצד שלה, הצליחה להבין את נקודת מבטה של מולי. כולם חוץ מהם היו במערכות יחסים. חוץ מהם, וממנה.
לה זה דווקא הפריע.
היא ידעה שהיא צעירה, שהיא רק בת 21. בתוכה היא ידעה שזה בסדר גמור להיות רווקה ועסוקה. ההורים שלה אפילו לא לחצו עליה במעט למצוא בן זוג חדש אחרי רון.
אבל היא עדיין הרגישה אשמה עצומה. היא הרגישה שאכזבה את כולם.
זה היה יכול להיות מדהים אילו היא ורון היו נשארים ביחד ואולי אפילו מתחתנים. אפילו השנה. זה הרי מה שכולם ציפו שיקרה, לא?
ג'יני והארי כבר היו מאורסים.
כך גם נוויל וחנה.
לונה ומגי היו רציניות מאוד ובדיוק עברו לגור ביחד.
זה היה רק עניין של זמן עד שפרסי יציע לבת זוגתו, אודרי, להינשא לו.
ביל ופלר חגגו כבר 4 שנות נישואין.
ורק הרמיוני אכזבה את כולם.
"אם את מרגישה שלמה יותר כעת, סימן שלא אכזבת את עצמך. אם את לא מאוכזבת מעצמך, שיקפצו האחרים," סיכם זאת ג'ורג' באחת הפעמים שישבו ב'שלושת המטאטאים' ושתו אחרי העבודה.

"אני חושב שאני מעדיף להתקלח," פרד קטע את רצף מחשבותיה של הרמיוני והחזיר אותה למציאות. הוא קרץ לה ויצא מהמטבח, ג'ורג' בעקבותיו, מחייך מאוזן לאוזן.
הרמיוני נאנחה כשנותרה לבדה במטבח. הלוואי והייתה יכולה להיות קלילה כמוהם. הלוואי ויכלה לקחת את החיים כל כך בקלות.
פשוט לפוצץ עוגה ואת כל המטבח, לשים פס על השידוכים של ההורים, לנהל עסק מצליח וללכת להתקלח בזמן שכל האורחים מגיעים לאירוע הכי גדול של השנה.
הרמיוני לא יכלה שלא לקנא בפרד וג'ורג' וויזלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא