אהבת נעוריי// סונגפיק

וואו, איזה פיק חמדמד^.^
והפיק "אהבת נעוריי" של יהונתן זה לא אותו דבר...
רק השיר הוא אותו שיר, אבל הסיפור שונה לגמרי:)
לאמשנה.
תהנו!

הייתי ילד בלילות עצוב

משוטט לבד

לא נתתי לאיש לדעת

את היית אהבת נעוריי

פיטר התהלך במדשאותיה של הוגוורטס בשעות הקטנות של הלילה.

הדמעות, חמות ומלוחות, זלגו על לחייו, אך הוא לא הוציא הגה.

"לילי," חשב בכאב. "הו, לילי."

רוח חזקה נשבה ופרעה את שערו בחוזקה. נשמע קול רעם מתגלגל.

פיטר נזכר איך היום, לאחר שכולם עלו לחדר המועדון לאחר ארוחת הערב, ג'יימס שאל בפעם המי- יודע- כמה את לילי האם היא רוצה לצאת איתו.

כולם ישבו בכורסאות, או סתם עמדו ופטפטו להם בנחת.

הוא נזכר איך חייך חיוך כמעט בלתי מורגש וחשב כמה פתטי ג'יימס, שמחזר אחרי לילי ארבע שנים, ועוד לא מבין שניסיונותיו הם ניסיונות שווא, מאחר ולילי לעולם לא תסכים לצאת עם ג'יימס פוטר, הילד פורע החוק ושובר החוקים. חיוכו הקטן נמחה מפניו בן רגע. לילי הסכימה לצאת עם ג'יימס, וברגע המולה אחד שבו כולם בירכו  אותם, פיטר חמק לו דרך החור שמאחורי התמונה, ליבו נקרע, והוא מרגיש מרוקן וכואב.

היית ילד בימים חולם

מנגן ושר

 מדמה לי שאת שומעת

את השיר הראשון בחיי

לילי הייתה אהבת נעוריו. תמיד הייתה. אבל הוא, פיטר פטיגרו הקטן, הנגרר והפחדן מעולם לא העז לומר לה או למישהו אחר את רגשותיו. רגשות אהבה.

הוא היה חולם עליה בלילות, על חיוכה הלבן, עיניה הירוקות ושערה הערמוני.

הוא היה משתעשע בחלומות על כך שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה, והיא אומרת לו שגם היא אוהבת אותו. אבל בסתר ליבו, ידע שהיו אלה רק חלומות... שהוא לא יעז לממש את החלומות האלו לעולם.

אפילו שיר אהבה כתב לה. הוא החביא אותו מתחת לכל חפציו במזוודה וכשהגיע הביתה באחת החופשות הלחין אותו על הפסנתר הישן של אביו, ודמיין אותה, עומדת על ידו ומחייכת אליו את חיוכה המושלם.

הוא לא גילה על אהבתו זו לאיש. זה היה סודו הכמוס ביותר, ובמיוחד לאחר שהבין שג'יימס אוהב גם הוא את לילי.

אבל אז הוא היה טיפש. טיפש מטופש. במקום להילחם על אהבתו, כמו גבר אמיתי, הוא העדיף לשמור אותה בסוד מעיני כל העולם ולהתייסר בשקט בכל פעם ששמע את ג'יימס מדבר על כך שהוא אוהב את לילי יותר מכל דבר אחר בעולם.

מסתכל איך את רוקדת

מסתובבת ונצמדת

רק אני צופה מהצד

אני נשאר ואת עוזבת

רחוקה לא מתקרבת

זיכרון שעולה בי שוב

פרדס רטוב יללת התנים

ואת שהיית אהבת נעוריי

הוא היה מסתכל עליה במסיבות, רוקדת בחן, צוחקת עם חברותיה. פעם אחת היא אפילו הסכימה לרקוד עם ג'יימס. אז חשב שזהו, בגלל ביישנותו ופחדנותו הכול אבוד לו. לילי בחיים לא תהיה שלו. רק של ג'יימס. הוא הסתכל בקנאה בג'יימס מסובב את לילי בידו ואז ראה אותה נצמדת אליו, מחייכת חיוך קטן. הם דיברו ואז ג'יימס צחק. לילי התרחקה ממנו בהבעת גועל. "בטח אמר משהו שלא מצא חן בעיניה," חשב אז, פלט אנחת רווחה והיה בטוח איזה חבר זבל הוא, שהוא כל כך לא מפרגן לג'יימס.

היא יצאה מחדר המועדון ועלתה למעונות של הבנות. ג'יימס נשאר לבד באמצע רחבת הרוקדים, מבט של החמצה בעיניו.

"הלוואי שרק הייתי יכול להימצא איתה לבד," פיטר חשב בעצב. "אז הייתי אומר לה את כל רגשותיי." אבל הוא ידע שזה לא נכון.

פעם הוא נמצא איתה לבד. ירד גשם, ושניהם איחרו למרכבות שהיו אמורות להביא אותם חזרה להוגוורטס. הם ישבו מתחת לגגון קטן באמצע שום מקום, ויללות התנים נשמעו מדי פעם והפריעו את שלוות הלילה. זו הייתה ההזדמנות המושלמת. המילים היו לו על קצה הלשון, אבל אז הוא בלע אותן בחזרה, ואפילו לו לא היה מושג מדוע עשה זאת. זו הייתה ההזדמנות שלו. הזדמנות שהוחמצה...

ולא הייתי איתך כמעט

כל כך מעט

 ואמרת לי שאת נוסעת

 ואולי לא אראה אותך שוב

היה לפיטר קר, והוא נכנס, שקט כמו עכבר, לתוך הטירה החשוכה.

הוא עלה במדרגות ומרוב מחשבות לא שם לב, כמעט שקע במדרגה הנעלמת ואז קילל בשקט. הוא נכנס לחדר המועדון לאחר שלחש לגברת השמנה את הסיסמא והיא אמרה לו ש"זו פעם אחרונה שהיא מוותרת לו."

פתאום היה לפיטר פלאשבק.

..."תגיד, מה קורה?" שאלה אותו לילי כאשר היה- ברגע נדיר- בלי החברים שלו.

"אה?" הוא נלחץ. תמיד נלחץ ליד בנות יפות ומקובלות. טוב, נו, על יד בנות. נקודה.

"מה קורה איתך?" חזרה לילי על השאלה.

"אה... כלום. סתם, אני בדיכאון. אני נוסע מפה לשבוע עם המשפחה לחופשה, ואני אצטרך להיות רחוק מג'יימס, סיריוס ורמוס ומהוגוורטס וכל החברים שלי..."

לילי הביטה לילי לא הביטה בו וחייכה חיוך כואב. "ממש אומלל. זה כיף, זו חופשה עם המשפחה שלך. יכול להיות שאני אלך לחופשה עם המשפחה לתמיד..." היא השפילה את מבטה.

"מה זאת אומרת?" שאל פיטר ורצה להניח את ידו על גבה, אבל לא העז.

לילי נראתה סגורה ומהורהרת. "יכול להיות שאני אעבור דירה..."

"נו, לא נורא," ניסה פיטר לעודד אותה. "זה בסך הכול לעבור דירה. עדיין תלמדי בהוגוורטס."

היא צחקה צחוק חסר חיים. "אם אעבור דירה, אני גם אעבור ארץ, פיטר. אני כבר לא אלמד בהוגוורטס." הוא נאלם דום ולא ידע מה לומר. היא קמה, מדוכאת, והלכה...

בסופו של דבר היא לא עברה דירה, אבל זה לא מנע מפיטר להרגיש לחוץ עד שהיא אמרה לו סופית שהיא לא עוברת. אבל מה זה משנה, עכשיו, כשהיא עם ג'יימס?!

זהו, הוא לא יכול יותר לסבול את זה. הוא כותב לה מכתב.

פיטר עלה במדרגות לחדרו ולקח דף ועט נוצה.

לילי, אהובתי,

קשה לי לומר את זה, אבל זהו, הכול אבוד. את עם ג'יימס, ואת בטח מאושרת עכשיו.

מותר לי להתוודות. אני אוהב אותך, תמיד אהבתי. את היית אהבת נעוריי... תמיד התביישתי ממך, אף פעם לא העזתי לגלות לך. הייתי חולם אותך בלילות, מדמיין אותך עומדת לידי.

תגידי לג'יימס שיטפל בך טוב. שיאהב אותך אפילו יותר משאני אהבתי, כי למרות שאני אוהב אותך, את שלו עכשיו, ולמרות הכול אני רוצה הכי הרבה בטובתך- שתהיי הכי שמחה בעולם...

אבל כל זה לא משנה עכשיו. אני מלא רגשות חרטה שלא אמרתי לך את זה קודם לכן- אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אני אוהב אותך.

הכי הרבה בעולם הזה ובעולמות האחרים.

אוהב יותר מכולם...

שלך,

פיטר פטיגרו.

הוא הביט במעשה ידיו ונאנח מעומק ליבו. משהו בו נשבר.

"אין דרך חזרה," לחש בקול כמעט בלתי נשמע ויצא מן החדר לקול נחירותיו של סיריוס.

הוא ירד לחדר המועדון הריק והביט ממושכות במכתב שלו, ואז קיבל החלטה, ובמקום לפנות למעונות הבנות ולהניח את המכתב ליד מיטתה של לילי הישנה הוא פנה אל האח.

לא. אסור שאף אחד ידע. אסור שאף אחד ידע על אהבתו העזה ללילי. עם כל הכאב, אסור שאף אחד ידע על כך.

אפילו לא לילי.

הוא זרק את המכתב לאש וצפה באהבתו היחידה נשרפת ועולה בלהבות ולבסוף מתפוררת והופכת לאפר.

אהבת נעוריו.

הייתי ילד בלילות עצוב

משוטט לבד

 לא נתתי לאיש לדעת

 את היית אהבת נעוריי