חיים של קוסמים

ארתור חיכה בחוץ בקוצר רוח, מצפה לראות את ילדתו הקטנה.

״אתה יכול להיכנס״ אמר הרופא שעל דש בגדו התנוסס סמל של עצם ושרביט, מוצלבים.

הסמל של בית החולים הקדוש המנגו.

הוא נכנס וראה את אישתו, ג׳ולי, עיניה הירוקות נוצצות מדמעות שמחה ושיערה השחור 

הגלי גולש על גבה בחופשיות. ארתור ניגש ונישק אותה, ואז ראה את התינוקת בחיקה.

התינוקת נופפה באגרופים הקטנים ופקחה אליו את עיני האיזמרגד הירוקות שירשה מאימה.

״היא ירשה את השיער שלי״ מילמל ארתור הג׳ינג׳י וליטף את פלומת שיערה האדמוני של התינוקת. גם עיניו התכולות היו מלאות דמעות.

הם יצאו מבית החולים ונכנסו למכונית הגדולה.

ארתור הוציא את שרביטו ונופף בו והמכונית החלה לנסוע לבד. בלי נהג.

ההורים הטריים חייכו באושר. הם הגיעו לביתם הגדול, ונכנסו דרך גינתם היפה בעלת הרבה הפרחים והניחוחות המתוקים שלהם נדמו מתוקים מתמיד, כשגם חלקו את אותו

האוויר עם ביתם התינוקת. הם ניגשו וג׳ולי הניקה את התינוקת הקטנה והמתוקה שלה.

ארתור נופף בשרביטו וארוחת צהריים החלה להכין את עצמה. 

אחר כך חייך ארתור. ״איך נקרא לה?״ שאל.

״רוז״ חייכה האם. ״רוז אדמסון״.

אז היי, מקווה שתיהנו, ובפרק הראשון אין דגש על 

הקסם אבל בפרקים הבאים יהיה. מבטיחה! 

ואני לא אנטוש את הפאפניק בחיים!!!🥰🥰😘 

		הפרק הבא