הארי פוטר והנשמה האבודה

וויתור זכויות גמור לג'יי.קיי.רולינג אין לנו כל כוונה להרוויח כסף מפאנפיק זה למרות שאין לנו בעיה להרוויח.

הירח נצץ בשמיים והטיל צללים בהירים על העולם שמתחתיו.

בשעת לילה מאוחרת זו כולם כבר היו שקועים בתרדמה עמוקה, איש לא הסתובב בגבולותיה החשוכים של הטירה, איש, מלבד דמות גבוהה, עטוית ברדס, שצעדה במהירות, כאחוזת תזזית, בתוך היער האסור. דקה חלפה, שניים... שלוש...

חצי שעה הלכה הדמות עד שנעצרה אל מול קרחת יער קטנה, נדמה היה שצעדיה כלל לא נשמעו ואף עלה לא רשרש בשעה שהסיטה את ענפי העצים הסבוכים והצפופים כדי לפלס את דרכה. חיות בודדות החלו לצאת מבין החריצים באדמה הקשה והיבשה, הוא הביט אחריהם בחמדנות וליטף בהיסח הדעת מקל עץ ארוך התחוב בגלימתו השחורה. תנועה אחת קטנה והן יוטלו על הקרקע ללא רוח חיים, אבל לא, זה לא נחוץ, הוא הגיע הנה מסיבה מסוימת, למרות שלא נראה שסיבה מסוימת זו עומדת להופיע, אבל אין מה למהר, הוא ימתין, יש לו את כל הזמן שבעולם, הוא המתין 24 שנים, אז כמה ימים פחות או יותר לא ישנו דבר. אך אז מחשבותיו נעצרו. הוא קפא, עיניו התרוממו הלוך ושוב במהירות על טבעית, נחושות לקלוט כל פרט מהמראה שכל כך ייחלו לו. החיה שהגיחה אל קרחת היער הייתה יפיפייה, כמעט שמימית. גופה היה לבן, צחור כשלג וללא שום כתם. נראה היה כאילו אף גרגר לכלוך לא נצמד אל פרוותה המבהיקה.  כשהביטה בו נראו עיניה אנושיות, חכמות ועתיקות מאין כמותן, אילו הייתה מסתכלת על כל אדם אחר בוודאי היה מתעלף מיופייה, אל כשנעצה את מבטה בדמות היא לא הגיבה כלל ליופי המדהים ולזהב שנשקף אליה מהקשתיות במרכז מצחה של החיה ניצבה קרן יחדה שבעקה בגוונים כסופים ולבנים. הדמות מתחה את שפתיה בחיוך מחריד וחשפה זוג ניבים מחודדים וזוהרים שנראו כאילו נטבלו באור ירח והטילו זוהר נוגה על פניה חד הקן מצמץ. בוהה בו חסר תנועה שום שריר בפניו של האיש לא זז אך פתאום הוא עמד ליד החיה היה אפשר לחשוב שהשתגר לשם אלמלא נפנוף הגלימה הקליל שום רוח לא נשבה ההסבר היחיד היה שרץ לשם אבל... אף איש על פני האדמה לא מסוגל לרוץ ככה אפילו לא קנטאור. החד קרן כבר לא היה רגוע כל כך, נאה היה שהוא מחשב לעצמו האם יצליח לברוח לפני שהאיש ישיג אותו הסיכויים לא היו טובים במיוחד בהתחשב במהירות שבה הוא זז בתנועה חדה אחת ננעצו הניבים בבטנה של החיה וקטעו את לבטיה ציפורניו הגזוזים והמטופחים של האיש התארכו וקיבלו צבע שנהב בזמן שתקע אותן בגב החד קרן צהלת כאב ואימה נוראית הדהדה ביער והחרישה כל נפש שעמדה בן גבולותיו, הצהלה הייתה מבועתת ועגומה עד שאפילו האיש הזיז מעט את ראשו, אך נראה שעשה זאת רק כיוון שנהנה מן הסבל שגרם כשנדם לבסוף הרעש המחריד התכופף והחל לשתות בשקיקה את דמה הכסוף של החיה עד שרוקנה הגופה לגמרי.

שוב לא נראתה פרוותה של החיה יפה כל-כך. היא הייתה מוכתמת בחול ואדמה שדבקו בה כשנפלה וסביבה נקבתה שלולית קטנה מן הנוזל הכסוף שהעכיר והכתים את גבה.
הוא נעמד בזהירות ובריאות והסתובב.

גלימתו המשיית החליקה מעליו ובפעם הראשונה ניתן היה לראות את את פרצופו החיוור. למרות העיניים שקיבלו גוון אדום כדם, השיער הקצוץ והמטופח והניבים החדים והמבריקים לא היה ניתן לטעות בזהותו של הרוצח, עושה מעשה התועבה. עור לבן ירקרק, אף מעוקל, זווית הפנים וניצוץ השנאה בעיניו העידו ללא ספק כי האדם העומד מאחורי גופת חד הקרן הינו- "סוורוס...

את הפאנפיק כתבתי עם חברה שלי (צופיה לוי) ניסינו להמשיך את הסדרה ולכתוב כאילו הארי פוטר 9

אנחנו רוצות לדעת שאהבתם את הפאנפיק כדי להמשיך

		הפרק הבא