הפכים

הארי פוטר ספר את הדקות עד להיותו בן אחת עשרה, ואז כשהיה בן אחת עשרה נרדם בחיוך,

כי ידע שהדודים המקסימים שלו פטוניה וורנון ובן הדוד המקסים שלו גם כן, דאדלי, שהיה רזה כמו מקל,

רגע, מה!??? דארסלים!?!! נחמדים!??!? דאדלי!?!! רזה כמו מקל!?!?? 

מה נסגר עם המוח שלך??!?!?!

אתה מוכן לסתום? יש לי את הידית שתפיל את הרשת שלך אל תוך הקדרה!!!! *צחוק מרושע*
טוב, טוב!.

אז אני אמשיך:

לפתע נשמעו דפיקות בדלת.

בדלת עמד גמד פצפון וחמוד שאמר ששמו האגריד.

הוא לא היה נחמד.

האגריד פצפון!?!? תעזרו ליייייייי.

הבאתי אקדח סיכות.

האגריד פצפון! איזה כיף! *בכי*
ואז.....

רגע, נגמר לי התסריט! ישששששש!!!!!

נכון, זה הרגע שבו התכוונתי להפיל אותך.

אה!!!!! 

*צחוק מרושע-אני יכולה להיות וולדמורט נפלא*

*הפלה*

אה!!!!!!!!!!

הו, היי! ממתי אתה פה? אה, מאלף תשע מאות?

ומי אתה? מה!??!? אתה הקריין הקודם!??!?

אני דורש החזר כספי!!!!!

לא יקרה.

אני יודע, אבל עורך הדין שלי אמר לי אף פעם לא לוותר.

*נלחצת* יש לך עורך דין?!?!?

ברור!

*מוציאה אותו והולכת הביתה*

*מוציא מהכיס שלו בובת פרווה* נכון מר צ׳יפופו? אתה עורך הדין שלי! אתה! כן, אתה! 

הפרק הקודם		הפרק הבא