דין תומאס

דין תומאס בחיים לא הרגיש רע יותר,
הוא הרגיש נחות,
לא שווה,
לא רצוי.

מאז שג'יני עזבה אותו הוא הרגיש ככה,אך רגש זה התעצם מאד
כאשר היא התחילה לצאת עם הארי פוטר,
ילד שכל בת היתה רוצה לצאת איתו.
עם רק יכל היה להבין מה יש בהארי פוטר שאין בו..טוב, זה די ברור
הוא הנבחר.
תמיד הארי נתן לו הרגשה של פחות שווה,
כי העדיף את רון כחבר הכי טוב מאשר אותו,
זה לא שהוא שונא את הארי,אבל קשה שלא להתעצבן.
רק עוד יום אחד עם ג'יני היה עושה אותו מאושר..

"מר תומאס?"פרופסור מגונגל נשמעה
דין קפץ בטיפשות,"אני רואה שאתה לא כל כך איתנו אה?"מגונגל אמרה
"כן המורה,הוא חולם על איזה ג'ינג'ית אחת נכון דין?" אריק אמר בלעג
לקח 10 דקות להשתיק את הכיתה.

עם היה זה יום רגיל,דין היה עונה לו תשובה טובה,אך כיום מרוב עצבים הוא לא ענה,
ככה היה דין,עם הוא שקט מדי,סימן שהוא בדיכאון.
"היי!איפה הארי פרופסור?"נוויל צייץ  אי שם בשורה אחרונה.
"מר פוטר לא כאן מסיבות אישיות" פרופסור מגונגל אמרה ,מעולם לא שמע דין את מגונגל מגנה על מישהו שמבריז,
עוד משהו שמעצבן אצל הארי פוטר,הפרוטקציות.

השעה היתה שבע בערב,דין טייל בחוץ עד שפתאום נתקל במישהו,מרב שהיה שקוע,
לא שם לב איפה הוא הולך.
"אוי סליחה,לא שמתי לב"הוא הרים את ראשו,זאת היתה ג'יני.
פעימות הלב של דין עבדו כמו פטיש,הוא הרגיש כאילו הוא מרחף,כאילו הוא מלך העולם כאילו..
"שמתי לב"ג'יני ענתה וחלפה לידו כאילו מעולם לא הכירו,כאילו מעולם לא היה בינהם קשר.
הדכדוך שפרח ממנו למשך אולי שבע שניות חזר,זה היה נורא.
"אל תיקח ללב,היא מודאגת כי הארי יצא עם פרופסור דמדבלדור מחוץ לטירה כבר מלפני שעות"ילדה אחת שלו הכיר ענתה לו.
היא היתה מקסימה,עורה היה לבן כשלג,עיינים כחולות גדולות ושיער בלונד חלק שנשפך ברכות על כתפיה,
וואו.


"אני דין"דין כבר לא יכל להתאפק ולקח שתי צעדים לעברה.
"לונה"חייכה הילדה שמעולם לא ראה,איך זה יכול להיות שלו פגש את היצור המדהים הזה לפני?
"איך זה שמעולם לא ראיתי אותך?"שוב דין היה ישיר מידי,עוד תכונה בולטת אצלו.
"אני לומדת ברביינקלו,בשכבה של ג'יני"קולה היה כה מתוק,ונעים.
"רביינקלו הא?אולי תוכלי לעזור קצת בשיעורי בית,שמעתי שתלמידי רביינקלו חכמים לא?"חייך אליה
לונה צחקה,היה לה צחוק חמוד,צחוק כזה שאתה יכול לשבת ולספר לה שעות בדיחות רק כדי לשמוע אותו.
הם ישבו שתיהם מתחת לעץ הדובדבן,ועשו שיעורי בית (כמובן שפה ושם דין זרק בדיחות כדי לשמוע את הצחוק המקסים שלה)

פתאום נשמע בום
השמים השחירו ,צרחות נשמעו,ומה שהיה הכי נורא,זה הסימן שהיה בשמים
אות אופל , גולגולת  עצומה שבתוכה נחש,זה היה מזעזע.

לונה צרחה,דין הרגיש צורך לחבק אותה;הוא הצמיד אותה אליו ולחש לה "חייבים למהר"
אבל בדיוק כשבאו להיכנס לטירה נראו פיצוצים דרך החלונות,דין לא ידע ממש מה לעשות,
הוא פשוט ידע שהוא חייב לרוץ מפה,לדאוג ללונה.
הוא ניסה לחשוב מהר 'אוקיי דין קדימה,לרוץ אין זמן,להתעתק אי אפשר בתוך שטח בית הספר,יש רק פיתרון אחד ..אוי לי,זה לא יגמר טוב'
אציו מטאטא ! דין שאג

ההמשך בפרק הבא :)

פאנפינק ראשון שלי,בבקשה תגיבו ותדרגו,תודה רבה :)

		הפרק הבא