דין תומאס

"שתק" לוציוס מאלפוי כיוון לנוויל,אך בדיוק התנפצה זכוכית שעפה לכיוון נוויל ועצרה את הקללה.

"קרושיו"
כוון מהשד יודע מי וכמעט פגע בג'יני,אך היא קפצה קפיצה מושלמת  והלחש גם כן לא פגע.במשך החצי שעה הקרובה נורו קללות מכל עבר,אך כולם פספסו את לונה,דין,ג'יני,נוויל,רון והרמיוני.למען האמת נראה שרב אוכלי המוות רצים
לכיוון מגדל השעון,מוזר.

"אולי הם קלטו שזה חסר סיכוי וברחו?"גיחך רון
"אתה יודע,אנחנו לא היחידים כאן,יש פה עוד מאות
תלמידים מסכנים ללא הגנה."אמרה הרמיוני בתוקפניות.
"יש!עכשיו אנחנו חזקים ובלתי מנוצחים!"קרא נוויל בהתלהבות מוגזמת,
דין ורון גיחכו."השיקוי עובד רק לכמה שעות ספורות נוויל,וחוץ מיזה,הוא
 נותן מזל,לא כח."אמרה הרמיוני בחצי נזיפה על כך שלא ידע לפני זה.
"דין-אתה גאון "סיכם רון,ולמרבה הפלא ג'יני הצטרפה בהנהון ראש,
דין חייך למראה   חבריו של הארי פוטר ככה מחמיאים לו,הוא חיפש
את לונה במבטו ובדיוק אז נשמעה צרחה:
"תראו את זה!"דין טס לכיוונה ,וכך גם הארבעה האחרים;
המראה  הבא היה נוראי,ביתו של רובאוס האגריד עלתה באש,
ומהחלון אפשר היה לראות שלושה אוכלי מוות צוחקים ומרוצים.
והגרוע מי כל  היה המראה שדין בחיים לא ישכח :
גופו של פרופסור דמבלדור נופל באוויר ונוחת בקרקע.
דממה.דממה שנמשכה אומנם עשר דקות,אך  נראתה כמו נצח.

"היי" קול מוכר  נשמע;הארי פוטר עמד שם פצוע,מלוכלך,ועל פניו נראה
אפר מעורבב בדם ודמעות
 "הארי" ג'יני הצליחה לאמר לבסוף
"אהמ.."הארי פלט.
לדין נראה שקשה היה להארי לדבר,'אולי הוא  בדיוק שמע מה קרה?' 
"הארי!כל כך דאגנו לך!אוי אתה בסדר?"הרמיוני אמרה בעצב
"איך אני יכול להיות בסדר?"הארי אמר בזעם
"זה הכל באשמתי "הוא אמר.
'יכול להיות שהארי היה שם כשזה קרה?' דין הירהר,
הוא היה עוד המום ממה שראה לפני זמן קצר.
"זה לא אשמתך "רון אמר,
"אתה לא היית שם רון!זה הכל בגללי,והנוכל הזה! "
הוא העיף כיסא שהיה שם ליד.
*****

"וואו" רון היה זה שדיבר ראשון
"בסוף צדקת הארי" הרמיוני  נשמעה כמו משהיא שמודה בפשע חמור.
דין היה המום,
אומנם הארי לא סיפר לו לאן הלך,אך סיפר שפרופסור סנייפ
(ראש בית סלית'רין,שונא את תלמידי גריפינדור,דבר שהיה הדדי ביותר)
הוא זה שהרג את המנהל,ומאלפוי היה אחראי לכך שאוכלי המוות באו לבית הספר.
ג'יני ונוויל עלו לחדריהם,הארי רון והרמיוני רצו לדבר לבד,בטח להם יספר הכל.

"נראה שרק שנינו כאן" לונה אמרה,דין הבחין שהיא ילדה די חולמנית.
"לא דיברנו הרבה מאז שנכנסנו למגדל "חייך אליה דין
"מסכן הארי,דמבלדור היה כמו אבא בשבילו..נראלי "
"זה לא נעים לאבד אבא "הסכים דין.
"או אימא "לונה הוסיפה.
"את יודעת?אני לא מרחם כל כך על הארי בגלל שאין לו הורים" אמר דין בהחלטיות .
"למה?זה נשמע דבר נורא" אמרה לונה בבהלה

"אבא שלי נהרג כשהייתי קטן,בגלל שלא היה מוכן להצטרף לאוכלי המוות,בגלל זה אני מתעב אותם" ירק דין בזעם ,מה לא היה עושה כדי להרוג איזה אחד כזה!
"יש לי אימא ,ואבא חורג,אבל אני ואימי לא כל כך מסתדרים,
אני כועס שהיא התחתנה עם המוגל הזה,היא גם לא אוהבת את היותי קוסם."

לונה ניגשה אליו וחיבקה אותו.
הוא חייך אליה:"זה בסדר,אני כבר רגיל לזה."
"אני לא יודעת עם זה עוזר,אבל לי אין אימא,היא מתה כשהייתי בת עשר.אבל יש לי אבא אוהב לפחות "לונה אמרה בחיוך עצוב
"אני שמח בשבילך "הוא אמר,והתכוון לכל מילה ;
"יש לנו משהו במשותף כנראה " אמרה ,היא נישקה אותו בפיו והלכה לכיוון הטירה.

אווקי,את זה הוא לא תכנן

'וואו,הבוקר היית שבור מג'יני,ועכשיו אתה מאוהב בילדה אחרת?!אתה מוזר דין תומאס,
אבל מי אמר שמוזר זה רע?' חשב לעצמו וחייך

תגוובות בבקשה D:

הפרק הקודם		הפרק הבא