Baby boy

"אנחנו כבר עומדים להתחיל במכרזים."

האישה הזקנה דיברה למיקרופון, עומדת על רגליה הלא יציבות.

"איכס," הארי נאנח ופנה לידידו נייל. "אני שונא לעשות את זה. הם מתייחסים אלינו כאילו שאנחנו חבורת פרסים"

"ובכן חבר. אתה די בכושר, ואני אומר את זה כבחור סטרייט. אתה יכול להרוויח הרבה מאוד כסף." נייל הניד בראשו לפני שלקח לגימה מהבירה שלו.

"אני יודע, אני יודע," הארי נאנח והמשיך לדבר, "בפעם האחרונה הרווחתי אלף יורו רק על דייט. אתה יכול להאמין כמה כסף הם משלמים לנו? לעזאזל, כמה מהם היו אפילו נשואים, ובכל זאת הם מגיעים לכאן."

"נרשמת. כל מה שאני אומר זה ששמעתי שדוגמן מפורסם בא לכאן הערב. אנחנו צריכים להתעלות על עצמנו." נייל טלטל את שארית הבירה שלו, נאנח כשמסיים אותה.

"איך קוראים לו?" האר שאל.

"לואי טומלינסון," נייל חייך והבחין במשהו מאחורי הארי, מלקק את שפתיו. "הוא פה."

הארי הסתובב וכמעט התנשף משלמותו.

"הוא- הוא-" הארי נחנק.

"לוהט כמו גהינום," נייל סיים בשבילו. "אני חושב שאני הומו."

"אני חושב שאני עומד למות." הארי הוסיף.

"ממה? מהתצפית המושלמת שיש לנו על ישבנו או העובדה שהוא בנוכחותינו?" 

"משניהם." האר משך בכתפיו.

"איך לגבר יכול להיות תחת כזה גדול? אולי הוא כמו קים קרדשיאן רק בגבר?" נייל אמר בבוטות והארי צחק.

" אתה חושב שהוא עשה ניתוח?" שאל הארי.

"לא, הוא אמר בראיון שהוא לא עשה ניתוח, שזה 'בוודאות אמיתי' " נייל צחקק.

"אולי הוא נפגש עם קים קרדשיאן וביקש טיפים-"

"הולי שיט, הוא הסתכל עלינו הרגע, הולי שיט, הוא בא לכאן. תתנהג רגיל, תתנהג רגיל." נייל לחש ונשען כנגד הבר, לוקח את הקש מכוסו הריקה, תוקע אותו בין שפתיו ומבליט את ישבנו.

"חשבתי שאמרת להתנהג כרגיל." אמר הארי בשיניים חשוקות וחייך חיוך בהיר כשמר טומלינסון נעמד מולו.

 "שלום, אני לואי טומלינסון." מר טומלינסון הושיט את ידו כדי שהארי יוכל לקחת אותה.

הארי עמד להפוך לשלולית מהיופי שלו, או מעיני האוקיינוס הכחולות שלו.

"הו, אני יודע." הארי ענה בטשטוש, אבל אז כיסה את פיו בידו באימה.

למה הוא אמר את זה?, הארי חשב לעצמו.

מר טומלינסון צחקק, "זה בסדר, אני לא נושך. הבנת? בסדר והבנת, כי הם מתחר- "(ה.מ- bite, alright - לואי ניסה לעשות חרוז ופשוט אי אפשר לתרגם את זה ככה לעברית)

"כן," הארי צחקק, קוטע את מר טומלינסון. "הבנתי. חבר שלי, נייל פה, דווקא סיפר לי עלייך." הארי הסתובב והצביע על נייל שעדיין שתה את המשקה הדמיוני שלו בזמן שהקשיב לשיחתם.

"נייל, אתה לא רוצה למלא שוב את הכוס שלך?" מר טומלינסון צחקק ונייל הסמיק, נעמד ישר.

"מצטער, מר טומלינסון. אני אלך למלא את זה עכשיו." נייל התרחק במבוכה.

"תקרא לי לואי!" הוא קרא אחריו.

מר טומליסון הסתכל על נייל בשעשוע לפני שהחזיר את מבטו להארי, נשען על דלפק הבר לצידו.

"אז, מה שמך?" מר טומלינסון שאל.

"אממ, הארי סטיילס." הארי ענה בביישנות.

"הארי," שמו משתחרר מפין של מר טומלינסון בצורה יפה להפליא. "למה אתה פה, אם יורשה לי לשאול?" הוא שאל את הארי, מרים גבה.

"האמת שאני אחד מהבחורים שמציעים עליהם כסף..." הארי נלחץ, הוא פחד לדעת מה תהיה תגובתו של מר טומלינסון.

"הו," זה כל מה שמר טומלינסון אמר, מתרכז על דפוסי השיש שעל הדלפק. "למה?" הוא שאל לאחר דקה של שקט.

 הארי משך בכתפיו. "זה נתרם לצדקה."

הפה של מר טומלינסון היה פעור בתדהמה לפני שניקה את גרונו, מעלה חיוך על פניו, "הו, אתה יודע מה זה 'דאדי קינק'?"

הארי הטה את ראשו, בלורית התלתלים שלו זזה ביחד איתו, "מה?"

"אתה קורא למישהו 'דאדי'. וכרגע, אני ממשש רוצה להיות הדאדי שלך." הוא אמר בפיתוי, או לפחות, זה מה שהארי חשב.

כשהארי לא החזיר תשובה, הפנים של מר טומלינסון החווירו מעט, "מוקדם מדי?"

"דאדי... האם זה לא שם חיבה ביחסי מין?" הארי שאל בתמימות.

"אם אתה רוצה שזה יהיה." מר טומלינסון חייך.

"טוב, אני קורא לאבא שלי ככה. כדאי שאפסיק לקרוא לו כך, נכון?" הארי גירד בעורפו.

"אם אתה הולך להתחיל לקרוא לי כך, אז כן. אני מציע לך להפסיק."

"אבל, למה אני? יכולת לדבר עם המון גברים אחרים פה, לעזאזל, אפילו עם נשים!" הארי הניף את ידיו בדרמטיות.

לפני שמר טומלינסון יכל להגיב, מישהו דיבר במיקרופון.

"כל המשתתפים, נא להגיע לבמה עכשיו, כל המשתתפים, נא להגיע לבמה עכשיו. אנחנו עומדים להתחיל." הם שמעו את האישה הזקנה מדברת שוב.

"זה הסימן שלי." הארי הניד בראשו לכיוונו של מר טומלינסון והתחיל להתרחק.

הארי המשיך ללכת ושמע זוג נשים צועקות, "תתחתן איתי, הארי!"

הוא חייך לעצמו וניער את ראשו, נפגש עם המשתתפים האחרים.

"בסדר, אחנו צריכים להרוויח הרבה כסף הלילה אז תהיו בטוחים בעצמכם על הבמה." אחת ממנהלות האירוע דיברה, שפתיה נמתחות לחיוך.

כולם מלמלו והנהנו לכיוונה.

"אוקיי, לכו למקומות שלכם. דרו, אתה עולה ראשון." היא אמרה והלכה משם, מסדרת את התאורה.

"קבלו את הראשון, דרו ג'ט!" מישהו דיבר במיקרופון וכיוון את האורות כך שיאירו על דרו, הוא מחייך בבהירות וגורם לכל הבנות מסביבו להתעלף.

הארי התעלם ממה שקורה מסביבו ופנה לנייל.

"אני לא יכול לעשות את זה, אני לחוץ מדי." הוא לחש לנייל ונייל ביטל אותו בבלבול.

"אתה אף פעם לא לחוץ, הארי! מה קרה?" הוא שאל.

"מר טומלינסון, זה מה שקרה." הארי לחש.

"הו, כן, הוא גורם גם לי להיות לחוץ. אבל, פשוט תשכח שהוא פה." נייל משך בכתפיו וסידר את צאוורון חולצתו.

"הבא בתור הוא נייל הורן!" שנינו שמענו ונייל קרץ להארי לפני שעלה על הבמה.

הארי לעס את שפתו התחתונה באיטיות והסתכל לכיוון הקהל, צופה במר טומלינסון בוהה ישירות בו עם חיוך מעושה.

הארי הפסיק ללעוס את שפתו ובהה בו בחזרה, לא זז.

"אחרון חביב, הוא הארי סטיילס!" הארי שמע, והקהל נעשה פראי.

הארי עטה חיוך מתוק ועל לבמה, האור הבהיר מסנוור אותו.

"בואו נתחיל במאה חמישים, מה אתם אומרים?" הקריינית חייכה. "יש לנו מאה חמישים?" היא שאלה וכולם הרימו את הלוחות שלהם.

"ומה לגבי שלוש מאות?" היא שאה וכולם השאירו את הלוחות שלהם באוויר.

הארי נשך את שפתו תחתונה וחייך, אוהב את תשומת הלב.

"בואו נלך על- "

"אני אתן תשע מאות פאונד" אישה קטעה אותה.

היא בלונדינית ולובשת שמלה צמודה מאוד.

"אני אתן אלפיים." הארי שמע את מר טומלינסון מדבר.

פיו של הארי נפער בתדהמה והוא הסתכל עליו בחוסר אמון.

האישה קימטה את מצחה, מטופפת על הרצפה עם כף רגלה בעצבנות.

"ארבעת אלפים." היא חייכה חיוך מעושה.

"הממ... שמונת אלפים." מר טומלינסון חייך.

"תשעת אלפים- "

"חמש עשרה אלף פאונד." מר טומלינסון חתך אותה וכולם השתנקו במקומם.

זה הכי הרבה שמישהו שילם על מישהו! הארי חשב.

"חמש עשרה אלף פאונד פעם ראשונה, פעם שנייה..." האישה צעקה אל תוך המיקרופון. "נמכר! ללואי טומלינסון בשווי חמש עשרה אלף פאונד! זה שיא חדש."

האישה בקהל גנחה ויבבה, מביטה במר טומלינסון בקנאה גלויה לעין.

הארי עדיין עמד שם, פיו פתוח לרווחה בשוק.

"קדימה הארי, לך אליו." המנהל שלו דחק בו והארי הניד בראשו באיטיות, סוגר את פיו.

הוא הלך לכיוונו של מר טומלינסון וחייך, "אני אהיה הדייט שלך הערב." 

"אני יודע שתהיה, לא שילמתי חמש עשרה אלף פאונד בשביל כלום." לאי ענה בחוצפה, אבל העלה חיוך על פניו.

"אבל, ברצינות. חמש עשרה אלף- "

"הארי, חבר. אני יכול לדבר איתך לרגע?" הארי שמע את קולו של נייל מאחוריו.

הארי הסתובב וחייך אליו, "בטח, ניי." הוא עקב אחריו עד לדלפק הבר.

"אתה פאקינג רציני," נייל צעק כשאף אחד לא היה בסביבתם. "לואי פאקינג טומלינסון שילם הרגע חמש עשרה אלף בשבילך? זה משוגע, חבר!"

הארי צחקק ושפשף את רקותיו, "אל תזכיר לי את זה."

"למה? אתה עלול לזכות בטקס פרסי הגראמי כי לואי טומלינסון שילם- "

"אני יודע," הארי חתך אותו. "אני עדיין לא יודע למה."

"או, כנראה בגלל שאתה הבחור הכי לוהט כאן - האמת, אני לוקח את זה בחזרה. לואי הוא הבחור הלוהט ביותר פה." נייל אמר והארי רק גלגל את עיניו בכיוונו.

"תודה לך." הארי שמע את מר טומלינסון מדבר מאחוריו. הוא הסתובב וראה את מר טומלינסון עם חיוך על פניובזמן שידיו מאחורי גבו.

"אני- אממ- שיט. אתה לגמרי לוהט. רגע- לא התכוונתי ל- " נייל גמגם בלי שליטה ומר טומלינסון צחק.

"תודה נייל. מצטער להפריע בשיחה שלכם אבל אני ממש חייב ללכת עכשיו. קדימה הארי." מר טומלינסון הזיז את ראשו, מסמן לו לעקוב אחריו.

הארי הניד בראשו והסתכל אחורה אל נייל, "נתראה ניי, אני אכתוב לך."

הוא הלך, עוקב אחרי מר טומלינסון. הם הגיעו ללימוזינה שלו והארי השתנק.

"אהוב, אתה רוצה להסתכל על זה כל היום או שאתה באמת רוצה לנסוע בה?" מר טומלינסון חייך חיוך מעושה, גורם להארי להפסיק לחלום בהקיץ.

הארי השפיל את ראשו והצמיד את שפתיו אחת לשנייה, בזמן שנכנס למכונית.

"מצטער, מר טומלינסון." הארי לחש אחרי שהתיישב.

לואי הסתכל עליו מפינת עינו לפני שסובב את כל גופו אליו. 

"אני אוהב את מר טומלינסון, אבל בבקשה, קרא לי דאדי." הוא חייך לפני שאמר לנהג לאן לנסוע.

~~~

אני חושבת שאני הולכת לישון שנים.

תעירו אותי בשביל הפרק הבא.

הפרק הקודם		הפרק הבא