הג'ינג'ית הקטנה

היי, אני אלן, וזה הפאנפיק הראשון שלי. לא לדרוס בתגובות!👋

ג'יין התעוררה בבוקר כריסמס. היא לא הייתה נרגשת כמוכם כשאתם מתעוררים אל בוקר חג מולד מושלג ויפהפה, כי ג'יין הייתה לבד. היא קמה, ולא ראתה ערימה של מתנות מולה, אלא סתם רצפה קרה ורשה.

אתם מבינים, ג'יין הייתה ילדה לא רגילה. 

בואו נתחיל מזה, היא הייתה יתומה. איש לא ידע מי הוריה. חוץ מהמנהלת אברגרין, אך היא הייתה מרושעת. לא עזרה לאף אחד.

ג'יין קמה ממיטתה וניגשה לחלון, שם ראתה את בבואתה.

היא הייתה ילדה יפה מאוד, בעלת עיניים ירוקות בוהקות בצורת שקד, ושיער ג'ינג'י,  כמעט אדום, ארוך וגלי.

אך היא שנאה את שיערה. הצבע הכתום הלוהט לא היה כמוהו בכל בית היתומים, וכולם לעגו לה על כך, חוץ מחברתה הטובה אמה, בעלת העיניים החומות היפות והשיער השחור הארוך הגלי.

ג'יין לאמה תיכננו לא פעם בריחה מבית היתומים, אך תמיד תפסו אותן.

הן היו שתיהן בנות אחת עשרה. אמה הייתה בדצמבר בת אחת עשרה, ואילו ג'יין הייתה לפני יומיים, ביולי.

ג'יין לאמה לא היו מקובלות, ולא היו להן חברים וחברות, חוץ מהחברות החזקה שביניהן.

הן לא היו מקובלות, כי היו 'מוזרות'.

הן ידעו לעשות דברים משונים.

למשל, פעם אחת ג'יין לא הגיעה אל כוס המים שלה, אז הכוס פשוט זזה לעברה עד שנסעה בה.

או, למשל, פעם אחת לולה, ילדה מבית היתומים עיצבנה את אמה, ומיד שיערה של לולה הפך לירוק.

הן לא ידעו איך זה קורה, אך זה לא הפריע להן.

עכשיו, כשג'יין ואמה התעוררו, כמו בכל כריסמס, לחדר ריק ממתנות, שמעו נקישות על החלון.

ג'יין פתחה את החלון שהיה מכוסה בעריכת בד שחורה, ולפתע התעופף לבפנים אוח יפהפה.

הוא המתין עד שאמה, בעיניים פעורות לרווחה, תוריד מכתב מרגלו, ואז התעופף משם.

ג'יין ואמה בחנו את המעטפה בסקרנות.

היה על גבה סמל של האות H, ומסביבה היו אריה זהוב, על רקע אדום, נשר שחור, על רקע כחול, גירית לבנה-שחורה, על רקע צהוב, ונחש כסוף, על רקע ירוק.

אמה פתחה בזהירות את המעטפה, והציצה פנימה.

היא שלפה בהיסוס נייר קלף, עליו היו כתובות מילים, בכתב ירוק חומצי, מסולסל.

		הפרק הבא