מה קרה לזנב של דאדלי?

ויתןר זכויות לג'יי קיי רולינג

כששלושת הדרסלים השאירו את הארי המבולבל בתחנת הרכבת והמשיכו בדרכם לבית החולים הם צחקו, אך לא עברו שניות רבות וצחוקם הפך לצחקוק מתוח, עד שגם הוא נדם.

כמובן שאלמלא הינשוף לא היה מגיע ונוקש חלושות על זגוגית החלון של פטוניה בלילה שלפני היום האחרון של אוגוסט, היא עדיין הייתה מגישה כל עשר דקות מיץ ממותק בכוס תה לדאדלי, וורנון היה צועק על הטלוויזיה ומקלל את השכנים, או להפך.

הפואנטה היא שבני משפחת דרסלי חרגו ממנהגם ולשם שינוי עמדו לדווח בבושה שהם לא לגמרי נורמליים, וחבל ששאלתם.

המכונית הגדולה והנוצצת עצרה בחזית בית החולים בחריקת בלמים, לאחר שורנון דרסלי שקל בכובד ראש האם כדאי לחנות באדום לבן או בשתי חניות נכים. (אני לא יודעת אם המושגים האלה קיימים בלונדון אבל אבקש בכל מקרה לא להקל ראש עם תסבוכותיו של ידידינו ורנון.)

ובכן, הדרסלים עשו את דרכם אל עבר בית החולים, כשדאדלי מְדַדֶּה ואוחז בבליטה שבאחוריו, ואימו צועדת לצידו בנעלי העקב הדקות שלה.

לאחר כמה דקות הם פגשו את ד’’ר פומפרי החביבה שתלתה בהם מבט נדהם ומעריץ לשבריר שנייה, ומייד התעשתה. “שלום, אתה בוודאי דאדלי" היא אמרה. דאדלי מילמל משהו לא ברור בתגובה אך פטוניה קפצה ואישרה מיד את דבריה. ד’’ר פומפרי סימנה לדאדלי ללכת בעקבותיה, אביו טפח על כתפו ואימו הדביקה על לחיו נשיקה רטובה.

לאחר שדאדלי הלך בעקבות ד’’ר פומפרי פטוניה נאנחה והתחילה לספור בדמיונה מחדש את כל 34 המתנות המחכות לדאדלי בבית שהם קנו מבעוד מועד, וורנון הלך לחפש לו טלוויזיה שיוכל לצעוק עליה.

בינתיים, בחדר הניתוח הנטוש, דאדלי שתה את שיקוי השינה ומדאם פומפרי הניפה את שרביטה לכיוון זנבו של דאדלי הנוחר.

***

"רוצה סוכריות, מותק?” ד’’ר פומפרי שאלה את דאדלי המטושטש. “איזה טעמים יש?” הוא גנח. “כל הטעמים", היא חייכה.

היא רצה אל השירותים הקרובים ביותר, אחזה בשרביטה, והתעתקה. שנת הלימודים תכף מתחילה.