יומני גיינג'ר וויזלי פוטר

בוטא ע"י Darth Hader

"יומני היקר," היא פותחת, ידה רועדת מהתרגשות. "לאחר חצי שנה של חיפושים נואשים, החל מפגישות עם קוסמים מפוקפקים ועד לפגישות סודיות עם עבריינים מוגלגים" היא משחזרת בחלחלה, "וגם עם די הרבה פקידים מוגלגים וקוסמים חסרי תועלת, אני שמחה לבשר לך, יומן, שבעוד כמה רגעים בודדים אני המסע שלי יסתיים. אני בדרך להורים שלי, ג'ון ומרי גריינג'ר היקרים - רק שהם לא זוכרים שככה קוראים להם, כי מחקתי את הזיכרון שלהם לפני כשנתיים. כל פעם שאני נזכרת אני מתחילה לבכות מחדש. מזל שרון לידי, כי אם לא, הייתי כנראה מתפרקת," היא כותבת, וחיוך קל עולה על פניה. "החתונה שלנו עוד חודשיים, ואני כל כך שמחה שההורים שלי יהיו בה!"
דפיקות קלות על דלתה גורמות לה להרים את עיניה מהדף. "רון והארי מוכנים. זהו, הגיע הרגע. אני אכתוב לך אחר כך."
"הרמיוני? את מוכנה?" נשמע קולו של רון מבעד לדלת.
"כן," היא עונה, "רק עוד חמש שניות". היא מחליקה את שיערה באצבעותיה, ופותחת את הדלת. מאחורה עומדים שלושת חבריה הטובים ביותר - רון, ארוסה, הארי וג'יני. רון אוחז בידו אגרטל מתכת חבוט, שהרמיוני יודעת כי הוא מפתח מעבר. ארבעתם נוגעים בו בספירה לשלוש - ומסתחררים עד אוסטרליה הרחוקה.
הם נוחתים בשדה מחוץ לעיר סידני, והולכים עד הכניסה לעיר. כשהם מגיעים לאיזור עירוני הארי עוצר מונית מקומית, שלוקחת אותם לכתובת אותה מסרה הרמיוני בקול רועד מהתרגשות.
המונית עוצרת בכניסה לבית דו קומתי בעיצוב אוסטרלי מודרני עם גינה קטנה ושלט גדול, בו כתוב באותויות בולטות "ברוכים הבאים למרפאת שניים של ד"ר וונדל ומיניקה ווילקינס". הרמיוני פותחת את השער ביד רועדת מהתרגשות, כאשר הארי, רון וג'יני מאחוריה. היא מגיעה אל הדלת ודופקת עליה בחשש, מחשבות לא מפסיקות לרוץ במוחה. מה אם היא לא תזהה אותם? מה אם היא טעתה וזה לא הם?
היא מרגישה את ידו של רון אוחזת בידה השמאלית, ונרגעת קצת. לפחות היא לא לבד בזה.
הדלת נפתחת, ואישה עומדת בדלת. אמא של הרמיוני. הרמיוני מחניקה צווחת התרגשות, ומציגה את עצמה בתור פרופסורית לרפואת שיניים, ששמעה על עבודתם של הזוג ווילקנס ורצתה לפגוש אותם. היא מציגה את הארי, רון וג'יני בתור מתלמדיה, ומיניקה - מרי - מכניסה אותם פנימה.
בפנים, הרמיוני רואה את אביה, וההתרגשות גואה בה. הוא יושב על ספה ירוקה קטנה, בוהה בטלוויזיה שמולו. אשתו מתיישבת לידו, לא לפני שהיא מציעה לאורחים משהו חם לשתות, אבל כולם מסרבים בנימוס.
הרמיוני מתנשפת באיטיות. קסמי זיכרון דורשים מיומנות רבה - היא דורשת מחיקה גם של התת-מודע עצמו, והטמנה של הזיכרון באיזורים שרק לקסם יש גישה אליהם. חשש קל מתחיל לעלות בהרמיוני. היא מצאה לחש אילם להחזרת הזיכרון לאחר מחיקתו, והיא לא מפקפקת ביכולתיה כמכשפה - אך משום מה, היא לא מסוגלת להרים את השרביט. הפחד תוקף אותה.
היא רועדת מעט, ורון, ששם לב לזה, מנשק אותה קלות. הרמיוני רואה גם את הארי וג'יני בזווית עיניה, מביטים בה בביטחון - וזה מספק לה את האומץ הנדרש. היא מרימה את שרביטה, מנופפת בו בתנועה חצי מעגלית ומכוונת אותו על הוריה, תוך כדי דקלום הלחש בשקט.
השניים ממצמצים קלות - ואז מזנקים ממקומם ומתנפלים על הרמיוני בבכי. הדמעות מתחילות לזרום גם מעיניה של הרמיוני, והשלושה עומדים מחובקים. עברו כמעט שלוש שנים מאז הפעם האחרונה שהם ראו אחד את השני, שלוש שנים בהם ההורים של הרמיוני לא ידעו שהיא קיימת - והנה היא עומדת מול עיניהם.
כשהם מתנתקים, הרמיוני מציגה בפניהם את שאר החבורה. "אלה הארי, ג'יני ורון. זוכרים שסיפרתי לכם על הג'ינגי המגושם מבית הספר? זה הוא. אנחנו מאורסים היום.
"