Don't let me stop you

אני תמיד העדפתי את הצד הטוב , אבל תמיד נמשכתי אל הצד היותר אפל של הבחורים. אני חושבת שהכל בעולמנו נמצא על מוזניים ,אחד לא יכול לחיות בלי מקבילו, ולפיכך הכל שווה.

החיים שלי מאז ומתמיד היו חיים נורמלים . בלי ריגושים , בלי דרמות , בלי שנאה ובלי רצון לכל זה.

יש לי משפחה אוהבת ומתחשבת – אחי שגדול ממני בשבע שנים ומאוד אוהב אותי , והורים תומכים לכל דבר.

אני חייה בקוטג' לא גדול במיוחד אבל מעוצב באופנתיות. סלון נוח עם מספיק מקום לחמישה אנשים על השפה , מטבח נחמד – הממלכה של אימי , חדר אוכל מעוצב בצורה מושלמת וחמימה למראה , ואני חייבת לציין שכך זה באמת היה. לכל אחד היה חדר גדול ונוח משלו , מעוצב לפי רצון הדייר . ובקיצור בית חמים למשפחה אוהבת.

אני תמיד הייתי ילדה יפה : תארו לעצמכם בחורה בת 15 בגובה 163 שמשקלה 53 עם עיניי ירוקות מיוחדות, שיערה היה בצבע חום עסיסי ארוך, גוף מחוטב ו..נו הבנתם . תווי הפנים שלה עגלגלים אך אציליים , שפתיים עבות ומלאות ולחיים עם סומק טבעי. עור שזוף במידה שבארופה יקראו לה דרום אפריקאית אך בישראל יקראו לה חיוורת.
תיארתם לעצמכם אותה ? אז יופי , כי כזאת הייתי אני.

בנים תמיד היו נדלקים עליי , למרות שעם ההדלקות תמיד הגיע הפחד ממני –אתם מבינים , פשוט הם תמיד חשבו שאני אייבש אותם.גם כן , ולזה עוד קוראים גבר.

היו לי חברות רבות ותומכות , וידידים מצחיקים ומטרידנים .

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה חברתית.
בגלל כמות הידידים שלי , ואוליי אפילו בגלל הקשר הכו חזק שלי איתם , לא התביישתי לנשק אותם בפה באמת או חובה , או לא עשיתי עניין עם הם ראו אותי חצי ערומה. זה היה מנהג אצלנו – כולם פתוחים אחד עם השני ומתנהגים כאילו אנחנו אחים (למרות שאנחנו היינו אחים בנפש).

כיוון שאני ילדה בעלת ביטחון עצמי שכרגע נמצא בשמיים , רחשתי מנהג להיות ישירה עם החברים שלי , ובכללי להגיד את מה שאני חושבת . המנהג הזה אף פעם לא פגע בי – למרות היותי לפעמים יותר מדיי ישירה , תמיד היה לי טקט ותמיד היו לי נימוסין שגם הם , כמו הביטחון שלי , היו בשמיים.

הורי תמיד פינקו אותי . הכוונה לא בזה שהם קנו לי כל מה שרציתי , כי לא היה תקציב לכ-ל מה שאני רוצה . אבל הם תמיד העניקו לי חום ואהבה . מלאא חום ואהבה.

הם תמיד למדו אותי להיות כנה , נאמנה ועם כבוד עצמי. לא ממש יצא להם .  במקום זה גדלתי להיות בחורה עם אגו מנופח ביותר שאוהבת את עצמה ברמות שלא יתוארו . הכבוד העצמי שלי היה בשמים , הנאמנות שלי לקרובי היתה מאוד חשובה לי והכנות ? טוב , אני מודה, אני שקרנית מצויינת. אני אוהבת לשקר. לא בשביל לעשות למישהו רע או להסתיר איזה ספור מסעיר , אלא בשביל ליפות את חיי. שיראו יותר שופעים באירועים ולא כ"כ משעממים כמו שהם.

כמו שכבר הוזכר עכשיו אני בת 15 ועולה לכיתה י' . קול!!!!

כל מה שאני רוצה זה לסיים את הלימודים עם תעודת בגרות מדעית – טכנולוגית מצטיינת בשביל שאחר כך אוכל להתקבל לבית ספר לרפואה . לא רציתי להיות רופאה , אבל חלומי תמיד היה לחקור מחלות , מהיכן הגיעו ואיך אפשר להתמודד איתן.

כמו תמיד ישבתי בחדרי ושמעתי מוסיקה יפה ומרגיעה.(אם תשאלו אותי , ברגע זה ממש שמעתי שיר חדש של לילי אלן , זמרת שאני מטורפת עליה!)

למטה היה אפשר לשמוע את ההורים שלי מתווכחים על משו , אבל זה לא הכי עניין אותי , זה לא קרה בפעם הראשונה וכבר התרגלתי למריבות השטותיות של הוריי , שאחריי כל אחת מהן הם התנהגו כאילו זה מעולם לא קרה.

כמו שכבר הזכרתי , המריבה בכלל לא עניינה אותי .

אחריי כמה זמן מישהו דפק לי על הדלת ופתח אותה. לחדר נכנסה אמי ושלפה משום מקום מכתב.

היא הושיטה לי את המכתב ואמרה לי לקרוא אותו ואז לרדת למטה ולתגיד לי מה אני חושבת עליו.לאחר מכן היא יצאה מהחדר.

פתחתי את המעטפה והצצתי פנימה. בתוך המעטפה היתה עוד מעטפה ושני מכתבים. התחלתי לקרוא את המכתב הראשון ואת המעטפה השארתי לאחר כך :

לעלמה אליסה פדייב שלום.

אנו מברכים אותך בעקבות התקבלותך לבית-הספר לכישוף ולקוסמות בשם הוגוורטס.

שנת הלימודים מתחילה בראשון לספטמבר.

הינך צריכה להגיע לתחנת קינג קרוס לרציץ 9 ו3/4 ומשם רכבת הוגוורטס אקספרס תכך את התלמידים להוגוורטס .

בגלל היותך בגיל שלא נותן לך להתחיל בשנה הראשונה, את תתחילי ישר בשנתך החמישית.

מצורפת רשימת ספרים למכתב.

את כל הנדרש לשנת הלימודים תוכלי לרכוש בסימטת דיאגון – הקלחת הרותחת.

בכבוד רב

מנהל בית הספר – אלבוס דמבלדור

"תגיד לי ,מה היה הטוב שלך בלי הרוע שלי? איך העולם היה נראה בלי הצללים ? היית רוצה למחוק את כל היקום ולהשאיר רק אור? לא היית שורד . אז לחיים הטובים שלך לא הייתה שום משמעות-בלי הרוע שלי ."

                                                                                  דבריו של השטן

                                                                                  האמן ומרגריטה / מיכאיל בולקוב

		הפרק הבא