חבורה

לילי אדמסון התעוררה בבוקר, נרגשת.

היום היא אמורה ללכת להוגוורטס!

אחותה הגדולה הביטה בה בתיעוב ובשמץ קנאה.

לילי הייתה בת מוגלגים, והוריה היו כל כך גאים בה!

אבל אחותה, דיימי, שנאה אותה מאז שגילו שהיא מכשפה, וקראה לה מופרעת.

לילי התלבשה בגופייה ירוקה, מעליה סוודר צבעוני מפוספס, ומכנסי ג׳ינס.

היא שטפה את פניה, ציחצחה שיניים, וסירקה את שיערה.

כשגמרה הלכה לבחון את דמותה במראה.

לילי הייתה ילדה יפהפייה, בעלת שיער אדום וארוך שגלש על גבה בחינניות עד מותניה.

עיניה הירוקות הגדולות היו תמימות ונוצצות בהתרגשות וסקרנות.

על אפה הקטן היו מפוזרים נמשים, וכשחייכה אל בבואתה זעו מעט.

היא יצאה בדילוגים מחדרה, וירדה למטה.

היא חטפה את שרביטה וליטפה את חתולתה הג׳ינג׳ית, ג׳ולי.

הוריה חיבקו אותה בהתרגשות, ואביה הרים את המזוודה.

לאחר הרבה מאוד זמן ירדה למטה דיימי, מתעכבת בכוונה.

היא הזעיפה את פניה כלפי לילי.

הם נסעו במכוניתם הקטנה לתחנת קינגס קרוס, ופעלו על פי ההוראות שהאגריד הענק השאיר להם.

הם נכנסו בתוך מכונת הכרטיסים והגיעו לרציף גדול וצפוף.

לילי חיבקה את הוריה, חייכה אל דיימי שהתעלמה ממנה, ועלתה על הרכבת הגדולה והאדומה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ניל אברמסון קם בבוקר, משפשף את עיניו ומחייך.

הוריו חייכו אליו חיוכים קרים.

ניל התלבש במהירות והסתכל על עצמו במראה.

ניל היה בעל עיניים חומות-ירוקות גדולות, שיער בלונדיני-לבן פרוע, ועור חיוור.

ניל היה שונה מהוריו, שרצו שיתמיין לסלית׳רין כמוהם.

הוא, למען האמת, היה ממש ההתגלמות של רייבינקלו.

הוא לבש חולצה לבנה עם כתוביות וסווטשרט כחול כהה.

הוא לבש נעלי ספורט שחורות ומכנסי טרנינג שחורים.

הוא רץ למטה ולקח את מזודתו ושרביטו, ואת התוכי שלו, רולי, שהתעופף והתיישב על כתפו, ונכנס לאח, אוחז בידו אבקת פלו.

״תחנת קינגס קרוס!״ צעק ותוך שנייה יצא באח של התחנה.

הוא ניקה את האבק מבגדיו, ונופף להוריו, שהביטו אליו בקור.

״אל תאכזב אותנו.״ לחש לו אביו, וניל עלה אל הרכבת האדומה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אליאן בפרסט, או בשם שכולם קוראים לה, אל, קמה בבוקר, נרגשת.

היום הייתה אמורה ללכת להוגוורטס, והיא התרגשה מאוד.

אל הייתה בת מוגלגים, ובגלל זה האגריד הענק שבא להסביר לה על עולם הקסם, נתן לה כתובת.

היא התלבשה במהירות והתארגנה, והביטה במראה.

שיערה השחור הגלי של אל, גלש עד לכתפיה.

עיניה הכחולות הגדולות היו נרגשות מאוד, ואפה, כרגיל, היה מעט אדמדם.

היא לבשה חולצה בעלת צווארון גולף בצבע תכלת, וטייץ שחורים.

היא החזיקה את החולדה האפורה שלה, קליירי.

היא הסתובבה וראתה את אחותה, לוסי, מחייכת בלגלוג למראה השרביט שאחזה אל בידה.

לוסי הייתה אחותה הגדולה של אל, והאחות המועדפת.

לוסי הייתה בעלת עיניים כחולות קפואות, שיער זהוב ארוך וחלק, ועור בהיר.

היא נראתה כמו מלאכית, אבל ממש לא התנהגה ככזאת.

היא הייתה שוויצרית ותמיד אהבה להשפיל את אחותה הקטנה.

היא הייתה מאז ומעולם הבת המועדפת של הוריהם המוגלגים, ששנאו כל דבר שקשור לקסמים וכישופים.

כשגילו שביתם מכשפה רצו לסלק אותה מהבית, ושמחו מאוד כששמעו שהוגוורטס היא פנימייה.

כשראתה אל את שמחתם ניסתה לעצור את הדמעות, והאגריד ניחם אותה.

״די, די.״ אמר לה. ״בקרוב תצאי מפה ומהמשפחה המזעזעת הזאת שלך פה.״ חיבק אותה.

אל החליטה לשמוח, והבינה שאולי שם יהיו לה חברים.

היא לקחה את מזוודתה, והוריה הסיעו אותה במכונית עד לרציפים.

״מכשפה מטומטמת.״ ציחקקה לוסי ברשעות, ואל ראתה את הוריה מגחכים.

היא נשמה עמוק, מנסה לשלוט בעצמה, ולבסוף הנחיתה סטירה על לחייה של לוסי.

היא התעלמה מהבעות התדהמה על פניהם של משפחתה, ורצה במהירות אל עבר הרכבת האדומה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ג׳ון מריאול קם בבוקר, בקושי נושם מגודל ההתרגשות והמתח.

היום הוא היה אמור ללכת להוגוורטס, והוא היה נרגש עד עמקי נשמתו.

הוא ידע על קסמים, כי אימו הייתה קוסמת, ואילו אביו היה מוגל.

ג׳ון התארגן במהירות.

הוא עצר על יד המראה והביט בבבואתו.

ג׳ון היה ילד בעל שיער חום מתולתל קצר ופרוע, עור שחום, ובניגוד נחמד לכל אלה, עיניים תכולות בהירות.

הוא לבש מכנסי טרנינג חומים, וחולצה קצרה ושחורה, מעליה סווטשרט כחול בהיר.

הוא חייך אל בבואתו.

הוא ליטף את הינשוף הגדול הצחור שלו, קליין, ואחז בשרביטו בחוזקה.

כשירד למטה בשעטה נתקע באמצע הדרך באביו, אשר נשא את מזוודתו.

״כל הכבוד, בן.״ חייך אליו אביו, נרגש.

ג׳ון חיבק אותו ואז ירד למטה ופגש את אימו, אשר חיבקה אותו, דומעת מהתרגשות.

אחותו הקטנה של ג׳ון, ריילי, שנראתה בדיוק כמוהו רק עם שיער ארוך יותר, והייתה בת שמונה וחצי, התייפחה.

״גם אני רוצה לבוא!״ ייבבה.

גם ריילי הייתה קוסמת, וידעה לשלוט בקסמיה בצורה מדהימה.

״עוד שלוש שנים בסך הכל.״ חיבק אותה ג׳ון.

הם הגיעו לתחנת קינגס קרוס דרך אבקת הפלו, וניקו מעליהם את האבק.

ג׳ון חייך חיוך רחב, חיבק את משפחתו, ורץ אל הרכבת הגדולה והאדומה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אמי מקליין קמה, מחייכת.

היא התארגנה במהירות, מחכה שארבעת אחיה הגדולים, מד, מק, מר, ומל, יקומו.

ארבעתם כבר סיימו את הוגוורטס, ובגלל זה היא יכלה להישאר איתם ולא ללכת למשפחת אומנה.

הוריה של אמי מתו, והיא לא אהבה לחשוב על זה.

היא בחנה את דמותה במראה.

אמי הייתה ילדה יפה, בעלת עור שזוף, עיניים אפורות מעט מפחידות, ושיער בלונדיני מסולסל שגלש עד כתפיה והסתלסל סביבן.

היא לבשה חולצת טריקו אפורה, מעליה סווטשרט אדום, מכנס ג׳ינס משופשף, ונעליים אדומות.

אמי הייתה טום-בוי, כי היא גדלה עם ארבעה בנים, שהעבירו אליה בגדים ישנים שלהם, שיחקו איתה קווידיץ׳, ועוד כל מיני דברים.

היא מעולם לא לבשה שמלות, שיחקה בבובות, שמה לק או איפור, כי היא לא אהבה את זה.

היא הייתה קשוחה.

כשאחיה קמו מיהרה אמי לקחת את שרביטה, ואת החתולה הלבנה היפהפייה שלה, מריה.

אחיה מק סחב את המזוודה שלה, והם הגיעו לתחנת קינגס קרוס ברגל, מפני שהייתה מאוד קרובה לביתם.

כשהגיעו לקחה את המזוודה אמי, נופפה לשלום לאחיה, ועלתה על הרכבת האדומה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אז היי חבר׳ה!

זה פאנפיק משותף שלי עם יובל, אז תכתבו תגובות לשתיים. 

גם לאור מגיע קרדיט, כי היא יצרה את הדמות של ג׳ון!

טוב, אז תודה שאתם קראתם את הפרק הארוך הזה!

ביי!❤

		הפרק הבא