זר בכל מקום

וויתור זכויות: כל הדמויות והרקעים שייכים לגי קי רולינג, ובנוסף אני לא מתכוונת להרוויח מפאנפיק זה כל רווח כספי.

יומני היקר,

אני חושב, שהיום לא יכול להיות גרוע יותר...

אני בקושי מצליח להחזיק את עצמי, אני לא מאמין!

הסתכלתי על הגוף הרפוי שלו, ונראה שונה לגמרי בלי החיוך שעיטר את פניו.

הסתכלתי עליו, וחשבתי שפתאום הוא יקום בהפתעה ושנינו נצחק ביחד.

נזכרתי ביום בו נפגשנו בתחנת הרכבת ביחד עם רמוס ונזכרתי במפת הקונדסאים שיצרנו ועל הלילות שטיילנו ביחד, אני, ככלב שחור וגדול, וקרניים אייל גדול יפה, ירחוני היה זאב מפחיד, אבל תמיד כשהיינו איתו הוא היה מתנהג כי לא היינו אלא רק כמה תלמידים שעושים מעשיי שובבות מצחיקים בבית הספר.

ואו אני זוכר את זה כאילו היה אתמול.

איך הוא והיא, קידמו את פני בברכה ובפנים מוארות,

בשמחה ובאהבה, ועכשיו הם אינם, הם שני אנשים, גופות, וכל מה שנשאר היו זיכרונות עמומים ומיושנים והארי הקטן בעל צלקת משוננת בראשו, הודות לזה שאין לנקוב בשמו, שנפגע מהקללה הנוראית והמחרידה בעצמו, בזכותה, בזכות לילי, הארי עדיין עומד פה, היא אמיצה, אני יודע את זה, היא תמיד הייתה כזאת.

הזיכרונות מכאיבים...

כשאני עומד ליד הארי, זה כאילו אני עומד לידם, חותמם טבוע היטב בו, שיער שחור כלילה פרוע בעקשנות כמו ג'יימס, ועיניו, ירוקות ממש כמו לילי.

לילי וג'יימס פוטר, רק לומר את שמם כואב לי.

אומרים שלוקחים רק את הטובים, אבל למה זה מגיע להם?

נתתי להאגריד את האופנוע שלי, שיוכל להסיע מפה את הארי, אני מקווה שלאן שלא יקחו אותו, הוא יהיה מוגן.

למרות שהייתי רוצה לחיות עם הארי לבדי, זה לא מגיע לו, אני לא מספיק בשבילו, לעולם לא הייתי מונע ממנו גורל נפלא, אם אקח אותו לעצמי לא אצליח להחזיק אותו. אין לי משפחה, אין לי כסף, אין לי כלום חוץ מחבר אחד בעולם, ומסדר מתמוטט.

שלך באהבה,

רך כף

		הפרק הבא