אחרת

היא תמיד ידעה שמשהו בה שונה.

היא מיוחדת.

היא אחרת.

והיא תמיד תהיה.

היא תמיד ידעה שמשהו בה שונה.

היא תמהונית.

היא מוזרה.

היא תמיד תהיה.

היא תמיד ידעה שמשהו בה שונה.

היא לא ילדה רגילה.

היא יוצאת דופן.

כן, משהו בה היה שונה.

אולי זאת היתה העובדה שהיו לה אמונות מוזרות.

אולי היא נהגה להתלבש משונה. 

אולי היא הלחיצה את הסובבים אותה,

עם הכנות הישירה,

והמבט ללא המצמוצים.

אבל לונה אהבה את עצמה.

היא היתה חכמה.

היו לה החברים הכי טובים שיכלה לבקש. 

היה לה את אבא שלה.

היא היתה רגילה להיות מוקד לריכולים.

דבר לא לא השפיע עליה,

על לונה.

דבר לא ישנה אותה,

היא יודעת.

היא לא רוצה להשתנות.

היא מרוצה מעצמה בדיוק כמו שהיא.

אולי זה מה שהופך אותה ליותר נבונה,

יותר נורמלית,

יותר הגיונית מכל אדם בעולם.

כן, נכון.

היא עדיין אחרת.

היא עדיין שונה.

אז מה? 

זה לא רע! 

זה מה שלעתים קרובות, עובר בראש של לונה לאבגוד.

הילדה ה"אחרת".

לכאורה.