קולות

קולות יותר מידי קולות!

צרחות! בכי! צחוק!

מילים לא מובנות, חלקי משפטים, ריבים, סתם דיבורים, חיזוניות, די! נמאס לי! 

כל היום! כל הלילה! 

אני לא יכול לישון! לא נראה לי שישנתי טוב מאז..........אף פעם!!!

גם בחלומות. כל הזמן!

לא הבנתי. המלחמה נגמרה לפני 3 שנים! 3 שנים. 

אני יודע שזה לא עבר כל כך הרבה זמן...אבל כל הקולות הם היו בגלל וולטרמורט! או שזה לא קשור בכלל עליו?!

ואני פשוט השתגעתי ? אני פשוט השתגעתי. 

אבל החיים שלי יותר טובים עכשיו מתמיד.

כן, יש את האבל על כולם, על מי שאיבדנו.

אבל יש לי את ג'יני, הרמיוני ורון.

את כל משפחת וויזלי ויש לי את טדי. הבן של רמוס וטונקס.

יש לי את ג'יני אהבת חיי!

יש לי את הרמיוני ורון החברים הכי טובים שלי!

יש לי את כל משפחת וויזלי איתי, המשפחה שתמיד! תמיד! רציתי.

ויש לי את טדי, הבן של רמוס וטונקס. הוא כמו הבן בשבילי. אין לי עדיין...אבל יש לי אותו עד שיהיה לי אומץ להציע לג'יני להתחתן איתי ואז בטח נביא ילדים...

אבל הקולות. הקולות האלו! נמאס לי!!!

ניסיתי הכל! הרמיוני ניסתה הכל! ג'יני  ניסתה הכל! רון ניסה הכל! כולם ניסו הכל!

אבל...אין לי מה לעשות!

אבל אני לא יכול להירדם!

או לישון כמו שצריך...

פשוט הלוואי שהקולות האלו היו מפסיקים!

רק שיפסיקו!