עזבת...

עזבת, עזבת אותי, עזבת אותנו.

עזבת את כולנו, הלכת, עזבת, השארת אותנו לבד.

נלקחת, עזבת, הוא הרג אותך.

עזבת את הוגוורטס.

השארת אותי, נטשת אותי לבד.

הלכת בלי תשובות.

השארת לי להבין לבד.

נתת לי להלחם לבד.

אתה אתה שתמיד לחמת, אתה שתמיד הגנת עלי.

אתה, שתמיד לחמת למעני.

אתה, אתה, עזבת אותי.

הוא לקח אותך.

ואני כעסתי.

הוא לקח אותך, ואני לא הבנתי.

כעסתי עליו נלחמתי בו, אבל אתה כרגיל, צדקת.

גם כשנלקחת צדקת.

ואני כעסתי כעסתי עליו.

אבל הוא צדק יותר ממני, כי אתה צדקת.

לפעמים, אני שואל את עצמי, האם ידעת?

האם אי פעם הבנת?

האם שערת? כמה קשה בלעדיך.

אתה, שתמיד הגנת.

הגנת עלי, הגנת עלינו, וגם כשמתת, הגנת.

ואני לא הבני ,לא הבנתי, וכעסתי.

אבל אתה, כרגיל, צדקת.

ולכן הלכת, עזבת, נטשת.

עזבת אותי, הלכת מהוגוורטס, נטשת  אותנו.