חייה של בלטריקס לייסטריניג'

כל הזכויות מפאנפיק זה נתונות לג'. ק. ר. בנוסף אין לי כל כוונה להרוויח מפאנפיק זה.

בלטריקס בלק ישבה על השרפרף באולם הגדול.

מצנפת המיון כיסתה את עיניה.

סלתרין.

בלטריקס קמה ברגליים כושלות.

היא לא רצתה את זה היא לא רצתה את סלתרין.

היא רצתה את גריפינדור, את הבית של האמיצים.

כל המשפחה שלה היו בסלתרין, אבל היא לא רצתה.

היא רצת את גריפינדור.

באותו רגע היא ידעה, שהיא תשנא את הוגוורטס.

והיא צדקה.

בסלתרין שנאו אותה, כי רצתה להיות בגריפינדור.

בגריפינדור שנאו אותה כי היתה בסלתרין.

היא היתה שחקנית קווידיץ' טובה, שחקנית טובה עם קפטן גרוע.

קפטן גרוע, אבל מקובל בחברה.

כזה שלא יעלה על הדעת שטעה.

ואם הם הפסידו, אז בלטריקס אשמה.

אפילו התעופה שהיא פעם אהבה, כבר הפכה להיות שנואה עליה.

היא היתה תלמידה מצטיינת, אבל המורים האשימו אותה בהתפרצויות.

נראה אותם במקומה, נראה אותם סובלים כמוה, שכל דבר רע שקורה, מאשימים אותה.

היא חשבה שהיא תהה מדריכה, כי הציונים שלה היו הכי גבוהים.

אבל היא טעתה, נערה אחרת נבחרה להיות מדריכה.

מובן שהיא טרחה להבהיר לבלטריקס, כמה זה מעיד שהיא יותר טובה ממנה.

ושאם היא תתפרץ היא תענש על כך.

כאילו שהיא יכולה להעניש אותה כך שלא תתפרץ.

כאילו שלא נענשה מספיק פעמים בחיים שלה, ולא הפסיקה להתפרץ.

בבית שנאו אותה, כי לא היתה מדריכה, לתפארת המשפחה.

וכי רצתה להיות בגריפינדור.

ואז, אחרי שכבר סיימה את הוגוורטס.

סיריוס בן דודה, התמיין לגריפינדור.

ובלטריקס כעסה.

למה הוא ולא היא?

והיא נשבעה לנקום בו.

השנים חלפו, והיא למדה לשנוא את העולם האכזר.

העולם שבו כולם התאכזרו אליה.

והיא החליטה לנקום.

נקמה שתשפיע על העולם.

היא תצטרף לאדון האופל.

תיהה אוכלת המוות הנוראה ביותר.

שמה ילחש באימה בפי כל, וכולם הצטערו.

וזה מה שהיא עשתה.