קרוקשנקס

בבית ענק ומפואר, על כרית רכה, שכב גור חתולים קטן.

החתול הזה היה ענק. לא היה ברור מהו- חתול מאוד גדול, או נמר מאוד קטן.

אבל כך או כך- הוא היה גור מתוק וצעיר בן חודשיים.

קרוקשנקס התמתח ונאנח. הוא קם בזהירות על רגליו והתקדם בצעדים מגושמים לכיוון קערת האוכל שלו.

הוא זלל את האוכל, שהיה בטעם דגים (טעים!) והתפתה לחזור לישון על הכרית הלבנה הנעימה, אבל ידע שלא טוב לו להיות כזה חתול עצלן.

הוא הזדקף ופנה מבעד לחלון וקפץ דרכו.

קרוקשנקס נחת על עשב רך, ממש על יד שיח ענק וקוצני. הוא זינק על רגליו ביללה ורץ הצידה, מצמיד את זנבו אל ברכו.

אחר כך הוא האט והתקדם בחורשה שליד ביתו בצעדים כושלים.

קרוקשנקס התהלך ליד גדר עץ גבוהה וסקר בעיניו את הסביבה המוכרת.

הוא הניע את רגליו בזריזות של חתול צעיר והניע את אוזניו.

החתלתול נאנק בהקלה כשמצא את הפרצה הרגילה בגדר ונדחק דרכה החוצה.

שני חתולים חיכו לו שם.

״סוף סוף״ גיחך אחת מהם, ״אתה ממש עצלנון, קרוק!״

״היי!״ מחה קרוקשנקס, דוחף בחיבה את החתול השחור.

״מצאנו עכבר״ התפאר החתול השחור, ״אבל הוא כבר נגמר.״

״רגע- לא השארתם לי?״ התעצבן קרוקשנקס, ״אפילו לא חתיכה קטנה? אולי בכל זאת יש עוד משהו?״

״זה מה שקורה לעצלנים״ חייך החתול.

״דרק!״ נזפה החתולה השניה בשעשוע, ״אל תשקר! זה לא יפה!״

״ענבר...״ גנח דרק, ״היית חייבת לגלות לו?״

״עבדת עלי?״ צווח קרוקשנקס, ״שקרן!״

״אני? לא...״ דרק העמיד פני תמים.

״בטוח...״ צחקקה ענבר.

קרוקשנקס התנפל על חברו וחבט בו בידידותיות.

״דיי!״ מלמל דרק והשתחרר מכפותיו. בהתפתלות.

קרוקשנקס נאנח, ״יאללה, בואו לבית שלי.״

״רעיון טוב.״ הנהנה ענבר.

שלושת החתולים קפצו מבעד לחלון את הבית הישן של קרוקשנקס.