היומן של ג׳ורג׳ ופרד

יומני, ה...

מה אני הולך לומר, יומני היקר? איכס, ממש לא!

טוב, נראה לי שנסתדר איכשהו עם יומני ה... 

זה נראה לי תיאור די טוב, לא?

לא התכוונתי בכלל לכתוב יומן. כאילו, למה כן? כדי לכתוב ולתאר בו את המחשבות שלי ולהביע את עצמי כמו שאני רוצה? אוי, לא, שונא את זה שאומרים דברים כאלה...

בכל מקרה, אני החלטתי לכתוב יומן כדי להביע את כמה שאני מושלם ולתאר כמה שהמורים בהוגוורטס אוהבים אותי. אני מניח שאני אהיה התלמיד האהוב ביותר...

אז בוא נתחיל לתאר את קורות חיי. יהיה אחלה!

היום ישבנו אני ופרד על הדשא ליד הבית, צפינו בזריחת השמש ושרנו בצוותא יפה כל כך עד שרון וג׳יני אטמו אוזניים בכוח.

האמת שלא ישבנו סתם כי באלנו, אלא כי התחשק לנו.

ואז הגיע הינשוף.

לא, לא כל כך מהר. בהתחלה סתם ישבנו על הדשא.

אני ופרד עסקנו בבנית מכשיר רגסזוליאדו סופר מרקריזאו יורה ביצים סרוחות על מי שמבקש (וגם על מי שלא).

רון אטם אוזניים ושיחק טאקי מתפוצץ עם ג׳יני, שגם אטמה אוזניים. נראה שאוהבים את השירה היפה שלי.

ואז הגיע…

לא, לא הינשוף, הגיע עכביש.

וואי, וואי, איך שרון קפץ. פשוט להתפקע מצחוק.

רוני פיצפוני לא אוהב עכבישים. נורמלי לגמרי, מאז תקרית הדובי.

זה היה לפני שש שנים. רון בן שלוש, אני ופרד בני חמש. כאלו קטנים ותמימים, מאלה שלא נוגעים בזבוב.

פשוט, ברוב נחמדותי ויקירותי, קניתי לרון דובי ליום הולדת.

ושתבינו, לא דובי פשוט. כזה עם פרווה, ורגליים, וזנב.

עלה הרבה.

לא, לא דוב אמיתי. דובי חמוד, צעצוע.

עכשיו, אני ממש לא קשור לתעלול הזה 

הוא כן, הוא כן!

אופס, מתנצל, פרד הציץ לי ביומן.

ביומן של שנינו! שיהיה ברור!

טוב, טוב, פרד דיי לפני שאני מתחרפן ממך.

אז אחרי שאני המתוק קניתי את הדובי, רוני פיצפוני חיבק אותו יפה יפה.

ואז הוא פתאום הפך לעכביש.

לא, לא רון... הדובי!

ווי, ווי, איך שרון זינק. פשוט להיקרע מצחוק.

זה היה פרד שכישף את הדובי (ואני גם תרמתי טיפה... ועוד טיפה או שתיים... אולי קצת יותר...).

זה היה פשוט מצחיק.

אז עכשיו, כשישבנו איתו על הדשא והגיע עכביש, הוא קפץ וניסה לברוח, ואני התגלגלתי מצחוק.

ואז הגיע הינשוף.

שתבינו, אם מישהו מקבל מכתבים כלשהם, זה פרסי הדביל, או ביל המוזר, או צ׳ארלי הסביר כמעט.

אבל הפעם המכתב היה ממוען לי ולפרד.

ממש לנו בכבודינו ובעצמינו.

ואז פתחנו את המעטפה.

ואז את המכתב הוצאנו.

ופרד, בידיים מיוזעות מצחוק והתרגשות, קרא את המכתב.

עמדנו פעורי פה ומצחצחי שיניים.

נשמר עבורכם מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

והם נתנו לנו את המכתב ביחד!

ביחד- לא בנפרד.

והם כתבו ״האחים וויזלי״

אז אנחנו הולכים להוגוורטס בעוד חודש ושם נלמד כמה קללות טובות.

אני מקווה שהם יכללו פיצוץ אסלות והצתת גרביים.

אז יומני ה...

להתראות מחרותיים! (כי מחר תור פרד)

		הפרק הבא