השבעה בהוגוורטס

תודה לכל מי שהגיב לי בפרק הקודם, ותודה גם לשירה, החברה הכי טובה שלי, ובנוסף הבטא שלי!

כולכם מדהימים!!! 

תודה על התגובות בפרק הקודם.

תהנו:

נ.מ הארי

היינו כבר בסמטאת דיאגון, פרסי לא נראה סובל מבחילה או דברים כאלה.

כשאני חושב על זה, הוא אפילו לא הקיא, רק עבר את זה כאילו הוא עושה את זה כל יום.

"הכל בסדר?" שאלתי בחשד "בדרך כלל אחרי העברה באבקת פלו, מקיאים או מרגישים לא טוב."

הסברתי למראה המבט השואל של פרסי (הוא כנראה לא היה רגיל שהתעניינתי לשלומו, ולא רציתי שהוא יתרגל)

"אהה" הוא ענה בזילזול, "עברתי דברים גרועים יותר".

נמאסה עליי הגישה המזלזלת של פרסי בעולם הקוסמים, הוא גם כזה! שיפסיק לזלזל!

"בואו מתוקים" אמרה גברת וויזלי, "אנחנו צריכים להספיק לעבור בכול החנויות, כולל לקנות לפרסי שרביט." היא ניסתה לזרז אותנו.

"אהה.." אמר פרסי במבוכה, "אין לי כסף" אמר והסמיק קלות.

האידיוט הזה חשב שגברת וויזלי תשלם עליו? אם אין לו כסף שלא ילך להוגוורטס.

(הערת מספרת להארי: כאילו אתה לא אמרת את אותו דבר בפעם הראשונה שלך, חתיכת קנאי!).

"פרסי?" שמענו קול גברי וחזק, כזה שמסמן לא להתקרב יותר מידי, היה בקול הזה, יותר מסתם חוזק.

הייתה בו עוצמה!

"אבא?" פרסי הסתובב בחדות, "זה אתה?"

הסתובבנו גם אנחנו, עמד שם גבר שנראה בסביבות השלושים-ארבעים לחייו,

הוא לבש חולצת הוואי צבעונית עם דוגמאות של דגים, ומכנסי ברמודה. 

היו לא עיינים ירוקות כמו של פרסי, רק שהן לא שיקפו את הים ונתנו הרגשה שאנחנו בים כמסתכלים לתוכן,

הן ממש היו הים! היו לו גם קימטי צחוק ליד העיינים, ולמען האמת הוא לא נראה זקן כלל.

עורו היה שזוף ושרירי והוא התהלך עם גב זקוף, כאילו חצי מהעולם שייך לו, הוא נראה לי יהיר כמו הבן שלו.

למען האמת, הם היו ממש דומים.

פרסי בהה בו בפה פעור ובעיינים קרועות לרווחה,

האיש גיכך, "אתה אינך מזהה את אביך?" שאל.

פרסי רץ וחיבק אותו בכוח, עייניה של הרמיוני דמעו, היא נאנחה.

טוב, זה באמת נראה חמוד, זה גרם לי מדקרת קינאה, אפילו לפרסי, הנכד של וולדמורט, יש אבא.

היה אפשר לחשוב מאיך שהם התחבקו, שפרסי לא ראה אותו כבר כמה חודשים.

(הערת מחברת: אוי הארי, הארי, אין לך מושג כמה אתה צודק).

"בן בוא איתי, נלך להוציא לך כסף מגרינגוטס" הוא אמר לפרסי.

"מה זה גרינ-גונג?" פרסי-מיני שאל מבולבל,

פרסי-הגרסה-המבוגרת צחק והילה של כוח טהור שטפה אותי.

"גרינגוטס, הוא בנק הקוסמים הגדול ביותר, ולך פרסי, לך יש שם הרבה כסף" הוא אמר בקול סבלני.

פרסי הנהן בראשו, התקדמנו לעבר גרינגוטס, כשנכנסו כל הגובלינים הרימו את ראשם כאחד.

בפיות פעורים ועיינים פתוחות, התקדמו לעברם (פרסי-מיני ופרסי-הגירסה-המבוגרת),

ולמלמל "תודה תודה" "תודה הלורד" "תודה גיבור" ודברים כאלה,

מה?! מי הם חושבים שהם? מתנהגים כאילו הם הצילו את העולם, אני לעומתם באמת הצלתי את העולם.

(הערת המחברת: אוי הארי, כמה שאתה טועה).

התחלנו להתקדם לעבר אחת הקופות, הגובלין שישב שם נראה מאושר בדרכו הזועפת. 

גברת וויזלי הושיטה לגובלין מפתח, "וויזלי" היא אמרה, הוא הנהן בראשו ולחש לגובלין שעמד לידו, דבר מה.

הגובלין השני הנהן בראושו לאות אישור ואמר בקול זועף "אחרי" וסימן לוויזלים לבוא אחריו.

יופי, חשבתי לעצמי. (ציניות אנשים)

עכשיו אני אשאר עם שני המוזרים והרמיוני לבד.

הרמיוני ואני הושטנו את המפתחות שלנו לכספות, "גריינג'ר" מלמלה הרמיוני,

ולפני שהספקתי להגיד את שם שמשפחתי, הגובלין אמר,

"כן, כן, אני מזהה אותך. הארי פוטר, אם אני לא טועה?" הוא הזעיף פנים יותר (לא חשבתי שזה אפשרי).

"כן" מלמלתי נבוך, לפעמים הייתי רוצה להיות יותר רגיל, שלא יזהו אותי בכל מקום.

פרסי-הגירסה-המבוגרת התקדם לעבר הגובלין ומילמל לעברו משהו שלא יכולתי לשמוע.

עייניו של הגובלין אורו, אבל הפנים נותרו זעופות.

"כן הלורד, ברור הלורד. לא רק ברור, אפילו ברוררר וגם ברורררררר, הלורד"

פרסי הגירסה המבוגרת חייך. 

הגובלינים התיחסו לשניהם כאילו הם גיבורים אדירים אבל בתכלס,

אני זה שהציל את העולם! מה הוא כבר עשה? אכל גלידה או משהו? חחחחחח, (תתעלמו מזה שזה לא מצחיק, ותצחקו)

השניים המוזרים התקדמו לעבר קרונית, אני והרמיוני התקדמנו לעברם.

אך הגובלין עצר אותנו בידו ואמר, "לא, לא. אתם שניכם תיכנסו לקרון ההוא" הוא הצביע על קרון קטן וחום עם צבע מתקלף.

נכנסתי באכזבה לקרון עם הרמיוני, אולי אם אני אתקרב לפרסי, הוא יגלה לי את הסודות שלו.

אני יודע שהוא לא רגיל, אולי אפילו לא אנושי אני יודע שיש לו משהו שהוא לא מגלה.

ואם זה עומד לפגוע בעולם הקסמים, אני רוצה להיות שם ולעצור את זה.

אבל עד אז, פרסי נראה די נחמד, אולי בסוף נצא חברים טובים.

חוז מזה שאני מרגיש קשר מיוחד אליו, כאילו נועדנו להיפגש.

דו דו, דו דו דו דו 

----------------------------------------------------------------

תגיבו!, תרשמו ותדרגו.

אני יודעת שהפרק הזה כולו היה יחסית בשביל הסוף, אבל זה בכוונה ככה.

תרגישו חופשי לשלוח לי ינשופים עם עצות להמשך, שאלות עם משהו לא מובן. אני זמינה כמעט תמיד.

טוב, ביי ביי,

שלכם תמיד, 

גליה גולדברג

הפרק הקודם		הפרק הבא