אילברמורני

״לואי!״ נשמעה צעקה מכיוון המטבח. ״אתה שם?!״

״אני מזדרז, אמא!״ ענה לואי.

״ארוחת בוקר מוכנה!״ ענתה אימו.

״אני בא!״ קרא לואי.

לואי פרייס היה ילד נמוך ושובב ודי רגיל למי שראה אותו בפעם הראשונה. שיער חום פרוע, עיניים חומות בינוניות, נמשים, עור בהיר… רגיל לגמרי.

אבל לא למי שמכיר אותו טוב יותר.

כי הוא לא היה רגיל.

ממש לא.

מי שהכיר אותו טוב יותר, ידע שהוא ילד מאוד… שונה.

זה לא דבר מסוים שהוא ידע לעשות. זה כמה מקרים.

למשל, כשבאה בייביסיטר לשמור על לואי פרייס הקטן, והוא ישב ושיחק בקוביות, הבייביסיטר אמרה לו: ״תגיד, ילד, בן כמה אתה??? בן שש? כי איזה ילד בן שש משחק בקוביות? רק טיפש!״

ולואי כל כך כעס וכל כך נעלב, ופתאום-

״פוף!״ הקוביה שהיתה בידו התעופפה אל הבייביסיטר וחבטה בה בכוח.

או למשל, כשהיה בן שנה וישב בלול, אמו, גברת פרייס, יצאה לרגע מהבית, ושודד הגיע.

הוא לא ידע לצאת מהלול, אבל הבין שמשהו לא בסדר.

כשהשודד לקח את הארנק, הוא פתאום-

שכב על הרציפה ופירכס, קשור היטב בחבלים.

בקיצור, לא. לא ילד רגיל.

״לואי פרייס!״ כעסה גברת פרייס. ״אתה מאחר לבית הספר!״

לואי נאנח וירד באיטיות במדרגות. הוא הגיע לבסוף, רחוץ ומאורגן, ולקח לחמניה.

״מממ…״ הוא מלמל. ״זה טוב!״

״תודה״ ענתה גברת פרייס בנוקשות.

״טוב!״ הכריז לואי כעבור דקות אחדות, ״יצאתי!״

הוא תלה תיק על הגב, הסתובב על עקב אחת, ופנה לצאת. ואז נעצר.

״מה זה?״ הוא שאל בחשדנות, מטה את אוזנו.

״לא יודעת.״ ענתה אימו נמרצות. ״צא!״

״רגע״ הוא אמר.

הוא היה מסוחרר קלות ונשען על המשקוף כדי לחשוב.

״לואי?״ שאלה גברת פרייס בדאגה.

״אני-״ אבל גל של בחילה עלה בו.

אמו הביאה לו כיסא. ״שב!״ פקדה ורצה למטבח להביא לו כוס מים.

״תודה״ הוא גמע מהמים בהרהור. ״מה זה היה?״

״אני לא יודעת״ גברת פרייס רכנה לעבר בנה. ״אולי כדאי שתנוח במיטה. נראה לי שיש לך חום.״

״זה היה נשמע כמו כנפ-״ פתח לואי, ולא סיים.

וווששש נשמע רחש כנפיים וינשוף אפור גדול נחת על השולחן, שומט קדימה מעטפה.

״מה…?״ פתחה גברת פרייס ״איך ידעת, לואי?!״

לואי הרים את המעטפה וקרא בקול:

״לכבוד- לואי פרייס,

בן עשר ואחד עשרה חודשים,

בן מוגלגים,

מקום: רחוב קרדון, 18, הסלון הגדול.״

לואי הרים את עיניו. ״מה זה אמור להיות?״

האם משכה בכתפיה. ״תפתח את זה״

הוא פתח.

היה כתוב שם-

מר פרייס,

עלינו להודיעך בשמחה רבה, כי נשמר עבורך מקום בבית הספר אילברמורני לכישוף ולקוסמות.

לך באחד בספטמבר לבית הגדול בקצה השכונה.

מצורפת רשימת ציוד נחוץ לשנת הלימודים הראשונה ועמוד הסבר.

בהצלחה רבה,

הפרופסור מיגג׳טו, סגן המנהלת.

לואי הרים גבה- ״איזה שטויות!״ הוא אמר בלגלוג.

הדלת נפתחה בפתאומיות.

״אלה לא שטויות!״ הרעים קול חזק.