מכתב אחרון

שם הפאנפיק: מכתב אחרון
שם הכותב: טוני
דירוג: PG
שיפ: סנייפ/לילי
ז'אנר: אנגסט
ויתור זכויות: רולינג 

מכתב אחרון

הוא הניח את עט הנוצה בעדינות על שולחן העץ. הדף שמולו מלא בדיו, במילים שנכתבו בזה הרגע. הנר שעל השולחן מאיר את המילים, אבל הוא לא מצליח להתרכז מספיק על מנת לקרוא שוב את המכתב שהוא רק סיים לכתוב. הוא הרגיש בסוג של טראנס, או כאילו היה אחוז דיבוק. משהו לא ברור השתלט עליו וגרם לו להרים את עט הנוצה, לטבול אותה בדיו, ולהתחיל לכתוב במהירות על הדף. כעת, כשעזב את גופו אותו כוח משונה ולא ברור, סוורוס סנייפ מתרומם בקושי רב מכיסאו ומתקדם אל עבר דלת החדר. הוא מרגיש שהוא חייב לצאת, לצאת מהחדר, מהבית, אל הרחוב, אל האוויר הפתוח. הוא צריך להתרחק מארבעת הקירות האלו, מהכיסא והשולחן, הנר ועט הנוצה, ובעיקר – מהמכתב.

אך הוא אינו מסוגל. הוא יודע עבור מי מיועד המכתב, והוא יודע שהיא כבר לא תוכל לקרוא אותו. היא לא תקרא שום מכתב יותר אף-פעם, מאף-אחד. הוא היה עושה הכול על מנת שהיא תהיה שוב, תתהלך בעולם הזה. היא לא צריכה להיות שלו, היא לא צריכה לקרוא את המכתב שהוא כתב לה, היא לא צריכה לראות אותו לעולם. רק שתחזור.

הוא מתיישב ומתחיל לקרוא את המכתב שכתב לאהובתו הראשונה והיחידה. ובזמן שהוא קורא, הדמעות לא מפסיקות לזלוג על פניו:

לילי,

אני כותב לך עכשיו, בלילה זה, על מנת להתוודות. עשיתי הרבה בחירות מפוקפקות בחיי הקצרים. עשיתי דברים שאני מקווה שהייתי יכול למחוק. אם הייתי יכול לחזור אחורה ולהתחיל את חיי מחדש עם הידע שיש לי כרגע, הייתי עושה זאת מבלי לחשוב פעמיים. אני מצטער על הרבה דברים, אבל הדבר שאני מצטער עליו יותר מכול הוא איך הרחקתי אותך ממני. לא רק הדרך הנוראית בה זה נעשה, אבל עצם המעשה. את היית, ואת עדיין, הדבר שחשוב לי יותר מכול, הדבר שאני אוהב יותר מכול. אני מבין שאין דרך לעשות את הכול מההתחלה, אז אני רק מבקש ממך דבר אחד – שתסלחי לי. אל תיקחי אותי בחזרה לחייך, רק תסלחי לי. אל תאהבי אותי כפי שאני אוהב אותך, רק תסלחי לי.

שלך, לעד,

ס. סנייפ

סוורוס הביט על הדף וראה שמרח כמה מהמילים עם דמעותיו שנפלו. הוא רגוע יותר כעת, ועם כוחותיו המחודשים הוא מרים את עט הנוצה, טובל אותו בדיו, וכותב שוב, בידיים רועדות:

דבר נוסף.

אני לא אוהב את הבן שלך. אני לא אהיה מורה דרך ודמות אב עבורו כפי שהוא יצטרך. אבל חצי ממנו הוא את. אז אני אשגיח עליו בכל כוחי. זו תהייה משימת חיי לעזור לו מהצללים ולהשאיר אותו בחיים. גם כשאדון האופל יחזור. נאמנותי לא תהיה נתונה לאדון האופל, לדמבלדור או לעצמי, אלא רק לך. אז כך אעשה.

סוורוס הניח את עט הנוצה בשנית על שולחן העץ, ושלף מגלימתו את שרביטו. הוא העביר את השרביט על הדף בעדינות, קיפל אותו, והכניס אותו למגירה שבשולחן. הוא התרומם מהכיסא, והפעם, בצעדים בטוחים יותר, הצליח לצאת מהחדר.

בתוך המגירה, המכתב נשרף בהבטחה שאי-אפשר לשבור.