רון של פלא

תודה רבה לכל מי שהגיב ונרשם לעדכונים! הפרק הזה מוקדש לכם.

תזכורת: רון מתחיל שנה ראשוה, הוא בן אחת עשרה. סדריק בן ארבע עשרה ובשנה רביעית.

גילוי נאות: לרוב, אני גם לא מאוד אוהבת פאנפיקים שבהם רון הוא הנבחר. מקווה שאצליח לגרום לזה להיות טוב יותר ו מעניין. תשפטו אתם:)

התראה על "חריגה" מהקאנון: לכסף אמור להיות ערך שווה לאורך כל הסדרה. אוניה אחת שווה עשרים וחמישה שקלים לערך.

פרק ראשון: רון של פלא

תחנת הרכבת קינגס קרוס היתה עמוסה. אנשים רבים הלכו במהירות מצד לצד, עגלות טסו מסביב ושאון הרכבת נשמע כמנגינה קבועה.

רון הסתכל סביב בלהט. הם הגיעו לרציף תשע.

"קדימה, סד, אתה הראשון... נפגש בצד השני." סדריק חצה במהירות את המעבר ונכנס לתוך הקיר. (לתוך הקיר?)

"היי, איימוס!" נשמעה קריאה ממרחק.

"ג'יימס!" אמר איימוס בשמחה. "אני מבין שזה הבן שלך, אה..."

"הארי." השלים אותו ג'יימס. "ואתה בוודאי רון, נכון?"

רון הסמיק עד שכל פניו היו אדומות.

"אתה יודע מה, אתה יכול ללכת קדימה עם הארי, הוא גם שנה ראשונה." איימוס פנה לג'יימס. "כל הכבוד על המשחק האחרון שלכם! תפיסה מרשימה זאת היתה. בטח גם לבן שלכם יש כישרון כזה, לא?"

הארי הביט על רון. "בוא נלך," הוא אמר לו. "לפני ששני א-לו יתחילו להריץ את כל המהלכים מהמשחק האחרון... הוא נמשך יותר משתים עשרה שעות".

הם התחילו ללכת לעבר המחסום ועברו אותו. רון המשיך לדבר.
"כן, אני יודע, אממ, אני מעריץ של התותחים מצ'אדלי מאז שאני בן שלוש, אם כי-" הוא השתתק בתגובה למבטו של הארי. "הכל בסדר?" שאל בחוסר נוחות קלה.

"כן, לא, פשוט- איך אמרת שקוראים לך?"

*

לרון כבר נמאס. הוא מדד שרביט אחר שרביט ואף אחד מהם לא התאים לו. איימוס הסתכל לחוץ בשעונו.

"תכף וחצי... אולי לא נספיק ללכת לקנות גלידה... אבל למה אוליבנדר לא מוצא, בדר"כ זה הולך מהר יותר..."

"נסה אותו." פנה אליו אוליבנדר. רון הרים את השרביט, והרגיש חום מתפשט בתוכו... תחושה כאילו הוא מצא את מקומו, ותמיד היה שייך לכאן. הוא הרים את השרביט, וזה פלט ניצוצות אדומים וירוקים.

"מעניין," אמר אוליבנדר. "מעניין מאוד..."

רון התלבט אם לשאול, אך לא יכל לעמוד בפני הסקרנות. "מה כ"כ מעניין?" שאל בשקט.

"מעניין, שדווקא השרביט הזה מתאים לך... בעוד שתאומו נתן לך את הצלקת הזאת." ידיו של אוליבנדר מיששו את מצחו בצורה לא נעימה.

"עוף החול שנתן את הנוצה הזאת, נתן רק עוד אחת. ודווקא אתה... מעניין, מעניין. מעניין מאוד, רון וויזלי." אוליבנדר ארז את השרביט בקופסא (רון השתוקק לקחת אותו ביד, לגעת בו, להחזיק, אבל איימוס שלח אליו מבט אזהרה) ומסר להם קבלה על סכום שבע אוניות.

*

"אני? קוראים לי רון די-" הוא התלבט. שם המשפחה שלו הוא וויזלי... המשפחה שלו מתה בשבילו... הדיגוריים היו ועודם נחמדים מאוד, אבל הוא לא חלק... "וויזלי."

מישהו קטע את שיחתם. "סליחה? וויזלי של פלא? (wonder wisley. תנסו לומר את זה בקול)" הוא נעצר. "לא הצגתי את עצמי. אני לי ג'ורדן, שנה שניה. אתה רון וויזלי? כאילו ה רון וויזלי? או שסתם יש לך צלקת ברק על המצח?"

"אממ, כן," אמר רון. הארי חייך.

"בוא, נתפוס לנו מקום," הוא אמר. "זאת הולכת להיות נסיעה ארוכה."

הפרק הקודם		הפרק הבא