היי!
פה תחוו חוויה קסומה, ומסעירה במיוחד, של שנות לימודיכם בהוגוורטס.
אם את בת, תתחילי מהעמוד הראשון, אם אתה בן, תתחיל מהעמוד העשרים.
בואו נתחיל!
את ישנה בשלווה במיטתך הנוחה, מתכרבלת.
את שומעת את קולה הרך של אימת קורא:״קומי, חמודה, את בת אחת עשרה!״
את קמה באיטיות ומתארגנת.
את מביטה מחוץ לחלון, ורואה שמיים בהירים, ללא ענן אחד, עם שמש בוהקת.
את שומעת את ציוץ הציפורים ומחייכת.
לפתע את רואה משהו קטן ועגלגל, בצבע ערמוני, עט על חלונך.
כשהוא מתקרב את רואה שזהו ינשוף קטן.
הוא נושא מעטפת קלף, עליה נכתבת הכתובת שלך בדיו ירוקה חומצית.
את משחררת את הינשוף לדרכו, ומסתכלת בסקרנות על המעטפה.
את מזהה את הסמל על גב המעטפה ופוערת עיניים באושר.
״אימא!״ את צועקת ורצה למטה, נתקלת באימך.
״מה קרה?״ שואלת אימך, מבוהלת.
״הגיע לי המכתב!״ את צווחת שוב בחדווה.
אימך מחייכת ודמעות עולות בעיניה.
״אוי, ילדה גדולה שלי....״ היא לוחשת חרש ומחבקת אותך.
את מחבקת אותה חזרה בחיבוק מוחץ עצמות.
״מחר נלך לסמטת דיאגון.״ אומרת אימך, מתנתקת ממך, וניגשת למטבח.
את לא מסוגלת להוריד את החיוך מהפנים בזמן שאת אוכלת את ארוחת הבוקר האהובה עלייך.
״להתראות אימא, יצאתי!״ את קוראת אל אימך, ויוצאת בטריקת דלת.
את רצה כל הדרך לגן המשחקים, והרוח מצליפה בפנייך.
את פוגשת את חברתך הטובה ביותר.
״כל כך טוב לפגוש אותך!!!״ את מחבקת אותה בחוזקה.
״כנ״ל.״ מחייכת.
״קיבלתי את המכתב!!!!״ את צווחת.
״איזה יופי!״ היא צווחת חזרה ושתיכן מצחקקות.
אתן משחקות וצוחקות עד הערב, עד שאתם נפרדות וכל אחת צועדת לביתה.
את נכנסת למיטתך, מאושרת לחלוטין.
|