המכון לטיפול פסיכולוגי לדמויות מפאנדומים

"פרסי!"
"מה עכשיו?"
"פשוט... שב בשקט."
פרסי הלם בקיר הלבן עם חרבו.
"למה אני צריך לעשות את זה?" הוא צרח לחלל האוויר, "זה יותר נורא מקרונוס וגאיה ביחד!"
אנבת' שלחה אליו מבט חד.
"אתה עושה את זה, פרסי ג'קסון," היא אמרה לו, "כי זה די ברור שאחרי שהצלת את העולם אתה תצטרך טיפול פסיכולוגי."
"אררררר!!" התעצבן פרסי ונפנף בחרבו, שכעת היתה סגורה בתור עט.
"כירון אמר לנו לעשות את זה," אמרה אנבת' בהחלטיות.
"כי כירון הוא חצי סוס!" אמר פרסי בקול.
"טוב," עכשיו גם אנבת' צעקה, "הוא חצי סוס חכם!"
פיצוץ נשמע מהשירותים.
"לא שוב," נאנחה אנבת'.
"סורי," אמר פרסי.
"באמת סורי, כי אני צריך לעשות!" ילל קול גועה.
שער חום גלי פרוע, וכובע צמר שמכסה על שני קרניים.
"גרובר!" קרא פרסי, מחבק את הסאטיר.
"אתה לוחץ לי על השלפוחית!" ילל גרובר בקול  מתבכיין, "עכשיו היא תתפוצץ לי!"
אנבת' נאנחה בחצי צחוק, לוקחת על עצמה את תפקיד הבייביסיטר.
"פרסי, תעזוב אותו," היא פקדה ונעצה בשניהם את מבט אני- הולכת- לכסח- אותך- בקרב- תרנגולים הידוע שלה, "וגרובר... פשוט תעשה בחוץ."
"מה???" ילל גרובר בהיסטריה, "אבל אני סאטיר בוגר!"
"רוצה שאני אאייד לך את-"
"ליאו! מה אתה עושה כאן?"
נזפה אנבת'.
"אני בכל מקום, בייבי," הודיע ליאו בחיוך יהיר.
אנבת' נאנחה, וסוף סוף הצליחה לקרוא את מה שכתוב על הקיר הלבן חלק.
"המכון לטיפול פסיכולוגי לדמויות מפאנדומים?" היא לא הבינה, "מה זה?"
"הגענו, רון?"
נשמע פתאום קול זר, והחצויים קפצו בבהלה.
"ניראלי, הארי," ענה קול מרושל.
"תסדר את החולצה שלך, רון!" נזף קול שלישי.
הם נכנסו לחדר ההמתנה, וליאו תלש מקל רנדומלי מהעציץ, והצביע עליהם בעודו צועק בקול:
"תתרחקו מכאן, מוגלגים!"
אנבת' גילגלה עיניים.
"הכרחתי אותו לקרוא ספר."
הארי, רון והרמיוני פערו את עיניהם.
"רגע," קרא ליאו, "אתם- אתם הארי פוטר והשאר?"
"אנחנו לא השאר," רטן רון, "אבל כן."
"רגע," קראה עכשיו הרמיוני, "קראתי פעם ספר על מיתולוגיה יוונית בצורת פנטזיה- פרי ג'ונסון משהו, ואתם דומים לדמויות ששם במידה מטרידה."
"זה פרסי ג'קסון!" רתח פרסי, "כמה אנשים ומר ד' יכולים לטעות?!"
"תרגע, מוח אצה," אמרה אנבת', מניחה יד על כתפו, "גם אתם כאן לטיפול פסיכולוגי?"
"כן," אמרה הרמיוני בגאווה, "מקונגל המליצה על המכון הזה."
"כירו- כלומר, מר ברונר, המליץ לנו," אמר פרסי.
"המכון לטיפול פסיכולוגי לדמויות מפאנדומים?" תהתה הרמיוני, "מה זה כבר יכול להיות?"
"ומה זה פאנדום?" כיווץ רון את מצחו.
"אין לי מושג," אמר פרסי בביטחון, "זה בטח לא קשור אלינו."
"אז מה אתם?" שאל פרסי.
"קוסמים. איזה מטורף ניסה להרוג אותי," הארי העביר יד בשערו.
"די! מי עוד?"
אמר פרסי בעיניים נוצצות.
"ומה אתם?" הסתקרן רון.
"אה, חצויים," אמר גרובר.
"וחצויים זה?" שאל רון.
"הו, אין לי כוח לעשות לו את השיחה," אמר ליאו בעייפות טרגית דרמטית.
הרמיוני הסבירה להארי ורון בשקט.
"אין מצב!" צעק רון.
"לא הגיוני," מילמל הארי.
"יאפ," הינהן פרסי.
"מה אמרנו על היאפ הזה שלך?" אמרה אנבת'.
פרסי משך בכתפיו.
"אז, בן של מי אתה?" שאל רון בעיניים נוצצות.
פרסי רק יצר את המילים 'ליאו תשתוק' מהמים שהיו באגרטל.
ליאו, שבא להגיד משהו מחוכם, שתק בתדהמה.
"אחי, מגיע לך מדליה," אמר גרובר, מביט בליאו השותק.
"ומי אתה?" שאל הארי את ליאו.
"ואלדס המלך, חתיך אש, החבר המדהים של המכשפה בת האלמוות קליפסו, רוכב על דרקון ארד מפחיד, שולט באש-"
"-זה ליאו," קטעה אנבת' את המונולוג של ליאו, "והוא, אממממ, הבן של הפייטוס."
"יבש, אחותי," אמר ליאו והעלה את שערו באש.
הארי, הרמיוני ורון נרתעו.
"בנאדם, אתה מלחיץ," אמר פרסי, מכבה אותו עם מים.
"עכשיו אני רטוב כולי," רטן ליאו, "תודה לך."
"על לא דבר."
אנבת' נאנחה בפעם המי יודע כמה.
הרמיוני שיגרה אליה מבט מזדהה.
טוב, היה כאן חיבור מיידי.
"לאן הן הולכות?" שאל רון.
"לדבר על דברים משעממים," פסק ליאו.
"לקחת הפסקה מאיתנו, אחי," צחק פרסי, טופח על כתפו של ליאו.
הארי ורון הראו לפרסי וליאו קסמים, ופרסי וליאו סיפרו על ההרפתקאות שלהם. טוב, בעיקר ליאו.
"ואז אזרתי את כל הכוח שלי, טסתי עם הדרקון המהמם שלי לעבר הלא נודע, אל המוות, הכל למען אהובתי-"
"קלטנו, ליאו," הפעם פרסי לקח על עצמו את תפקיד המשתיק, "ואז חזרת לחיים."
"כן!" צהל ליאו, "אני לא תמיד מת, אבל כשאני מת, אני לא מת!"
רון כיווץ את מצחו.
"אז אתה מין וולדמורט כזה? כאילו, חזרת לחיים?"
פרסי וליאו הסתכלו אחד על השני ואז התחילו לצחוק.
"אני - לא - מאמין," הצליח לומר פרסי בין פרצי צחוק עזים.
"כאילו, מה?" פלט ליאו, מתגלגל על הרצפה הנקייה.
"מה?" שאל הארי בחוסר הבנה.
"וולד-" השתנק פרסי.
"מורט!" צחק ליאו.
"מי ממציא שמות כאלה?" סיכם גרובר.
הארי ורון החליפו מבטים.
השם של האיש שהרג את ההורים של הארי מעולם לא היה בשבילם בדיחה.
"אנשים בעולם שלנו מפחדים לומר את השם שלו," אמר בשקט הארי.
"בטח כי אנשים אחרים יצחקו עליהם!" צחק ליאו.
"הוא הרג את ההורים שלי."
ליאו השתתק.
"מבין אותך," הוא אמר לבסוף בקול מוזר, "אמא שלי מתה בגלל מלכת הבוץ."
היתה להארי תחושה שלא כדאי לשאול על הנושא הזה.
"טוב, אני צריך לשירותים דחוף!!!" ילל גרובר.
"ברצינות, גרובר," נאנח פרסי.
"גם סאטירים צריכים לרוקן את השלפוחית שלהם!" צעק עליו גרובר.
"בסדר!" התעצבן פרסי, "מה הקשר אליי?"
"אתה פוצצת את השירותים!" גרובר כבר נהיה אדום.
"זה לא בשליטתי!" התעצבן פרסי.
"זה כן, אקוומן!"
"בסדר, די, אנשים," אמר ליאו, "אף אחד לא גונב את הכינויים שלי."
גרובר רק תקע בפרסי מבט מאשים ואכל את המילוי של הספה.
"גרובר!" סינמה אנבת', שהגיעה משום מקום ביחד עם הרמיוני ונראתה רעננה.
"זה בסדר," אמרה הרמיוני בקלילות, "רפארו."
אנבת' פערה את עיניה שהספה תיקנה את עצמה.
"את הגיבורה שלי."
"אוכל! לכל החיים!" צווח גרובר בשמחה.
"אבל חשבתי שאי אפשר על אוכל-?" שאל רון.
"טוב," חייכה הרמיוני, "טכנית, זה לא אוכל."
כולם לרגע חייכו אחד אל השני.
אפילו ליאו לא הצית את החדר או משהו כזה.
"טוב! ואחרי שהכרנו וכמעט פוצצנו את המכון הנחמד לדמיות מפאנדומים, אנחנו נשמח לקבל טיפול פסיכולוגי, כמובן."
כולם קפצו שדמות הופיעה משום מקום.
היו לה עיניים חומות שקדים, חיוך קליל וצמה ארוכה.
"מה-?"
ביטא פרסי בשביל כולם.
"אה," חייכה הפסיכולוגית, "שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי אני, אבל המטופלים שלי קוראים לי גרוסקה."
"אמממ," המהם ליאו, "אני זה קיצור של משהו?"
"כן, ליאו ולאדס."
"איך את יודעת מה השם שלי?" הוא נבהל.
"אני יודעת הרבה דברים," אמרה אני או גרוסקה, נקרא לה אניגרוסקה.
"את מדברת על עצמך בגוף שלישי?" תהה פרסי.
"לא, פרסי ג'קסון," אמרה אני, "אני זה השם שלי."
כולם החליפו מבטים מזדההים, מביטים בפסיכולוגית ה... אממממ, מיוחדת ומעניינת הזאת.
"אז יהיו טיפולים אישיים ולמי שירצה גם זוגיים או קבוצתיים. כמו כן, הקוראים יכולים להציע דמיות למכון," קרצה אני.
"רגע, מה?" אמרה הרמיוני בבילבול, "איזה קוראים?"
"אז מי רוצה להיות ראשון?" אמרה אני.
"אני!" מיהר להגיד הארי, רגע לפני שפרסי הספיק, "וג'יני הבטיחה שהיא תגיע עוד מעט."
"בסדר," אמרה אני, "אז הארי פוטר יהיה ראשון. ואני חושבת שנעשה לך אחר כך טיפול זוגי עם ג'יני. היא השיפ המועדף שלך, לא? טוב, חובה עלינו בתור פסיכולוגים לדאוג ששיפים אהובים לא יפרדו לעולם."
הארי הסתכל על אני במבט מוזר.
"מה זה שיפ?" הוא שאל.
אני התעלמה ממנו, ומחאה כף.

"אז הארי יכנס עכשיו!" היא אמרה בעליזות, ואז הסתכלה לעבר השירותים.

"אה, והרמיוני... כדאי שתעשי רפארו על השירותים. גרובר עומד להשאיר את... אההה... שאריות האוכל שלו לאחר מעבר בגוף על השטיח שלי."

		הפרק הבא