בת כל האלים

להעתיק או לא להעתיק, זו השאלה

"את גומרת את זה?" אליה שאלה אותי והצביעה על המגש של ארוחת הצהוריים שלי.

"לא" הבאתי לה את המגש, איך לי כוח לשיעורים, כל יום משעמם.

ואני רוצה להנות, אי אפשר לשים ילדה היפראקטיבית עם דיסלקציה והפרעת קשב וריכוז, יום שלם, ולצפות שהוא יעבור חלק.

"יש לנו... 12 דקות עד לצלצול, וגמרנו לאכול" סופי הסתכלה על אליה, "אהה... כמעט כולנו, מה אתן רוצות לעשות?"

" אני צריכה להכין שיעורים" אמרתי, "אלי, שתדעי, אני ממש מרוצה ממך, אני חושבת שעברת שינוי גדו-",

"היי! ליאם!" צעקתי לשולחן שלידנו, וכצפוי, תוך שלוש שניות הילד האדמוני בעל העיניים החומות והמשקפיים, עמד לידי.

זרקתי לעברו את מחברת היסטוריה שלי, "יש לך 10 דקות גמור את כל השיעורים, ושיהיה בכתב יפה, המורה לא הבינה בפעם הקודמת."

אמרתי, הוא הלך להכין את השיעורים. "אהה... לזה התכוונת כשאמרת להכין שיעורים" סופי השלימה את המשפט שלה.

"מה חשבת, שאני אכין אותם?" גיחכתי על המחשבה הטיפשית הזו.

"את יודעת אלי," נורי התפרצה, "לפעמים אני תוהה איך את אף פעם לא מכינה שיעורים אבל נשארת כל כך חכמה ועם ממוצע 94".

חייכתי, ת'אמת, שלמדתי די הרבה כדאי שזה יראה כמו שנורי תיארה, אבל ש סודות שבסדר ששארו סודיים.

"גמרת?" שאלתי את ליאם שהתקרב אלינו, "כן" הוא מלמל והביא לי את המחברת, עיינתי בה, "סבבה, ביי" אמרתי לו עם רמיזה מאוד גדולה.

"ביי" הוא הלך, "אלי אולי תפסיקי לנצל אחרים?" כריס שאלה בידיעה שזה לא יקרה.

"יש שיעור" סופי הזכירה לנו, "הוא עם המורה החדש".

"כן, באסה" אמרתי, צחקנו והלכנו לכיתה.

--------------------------------------------------------------------------------

עוד פרק קצת משעמם, אל תדאגו, אני לא משקרת, יש לי תוכניות מדהימות להמשך.

תרשמו, תגיבו, ותדרגו.

לאו יו,

תודה שלא התייאשתם כשלא כתבתי מלא זמן,

גליה

הפרק הקודם		הפרק הבא