החיים שאחרי הקרב הרמיוני ורון

הקוסם הצעיר גילגל את הדף והכניס אותו לתוך כיס הגלימה שלו. הוא נכנס לעומק הספרייה בצעד קל וחרישי, עמד ליד כוננית ספרים בקצה הספרייה, הוציא ממנה ספר לחשים שהיה כרוך בכריכת עור ירוקה.

לפתע הסתובבה הכוננית על צירה והקוסם עבר דרכה. הוא שלף מהכיס שלו גלימת היעלמות ואז הוא הלך לאיפה שכל המתים ונכנס לגופו של רמוס לופין.

הוא ראה מכשפה צעירה שנכנסת לגוף של ניפנדורה טונקס. הוא רמז לה שתתקרב ושניהם נכנסו מתחת לגלימת ההיעלמות ושמו פעמיהם לעבר להוגסמיד.

בהוגסמיד הם נכנסו לבית מרזח קטן בשם "הדרקון האדום" והתיישבו ליד שולחן צדדי בקצה החשוך של המקום. מייד הועמדו לפניהם שני קנקני שיכר תפוחים מבעבע. המכשפה הצעירה והקוסם הביטו זה בזו במשך זמן מה בלי לומר מילה, שלאחריה אמרה: "זה מה שאני חושבת שזה?".

"בהחלט" אמר הקוסם הצעיר בחיוך. "כל השנים האלה חשבנו שזאת רק אגדה, עד שוולדמורט מת והילד הג'ינג'י נכנס לספרייה ומצא את זה עבורנו.

זה פשוט לא ייאמן. חשבתי שהלחש הזה הושמד ע"י המסדר העתיק. באמצעותו נוכל לשוב אליו סוף סוף. כמה שנים חיכיתי לרגע הזה...". הוא הוציא מכיס גלימתו את הדף המגולגל שעתה זהר באור ירוק.

"מה אתה עושה?" כמעט צעקה, "תחביא את זה מייד!".

"את צודקת, אנחנו חייבים להיות זהירים. אסור שאף אחד יידע בינתיים".

ושניהם המשיכו לשתות את המשקאות שלהם בשקט גמור. לאחר שעה קצרה היו הקנקנים ריקים.

הקוסם שיהק מעט. המכשפה חייכה ואמרה לו: "אתה רוצה ללכת לאכול משהו מתוק?". "כמו מה?" שאל. "חשבתי על חלזונות מרמלדה" הציעה. "נשמע מצוין!" אמר.

הוא זרק כמה מטבעות על השולחן ושניהם יצאו בצעד קל מבית המרזח

הפרק הקודם		הפרק הבא