seventeen/ שבע-עשרה

זה פעם ראשונה שאני כותבת songfic אז ביקורות בונות יתקבלו בברכה.

***************************************

פרסי נפל על ברכיו, הוא סוף סוף הרגיש כאילו הכל כבר משיג אותו; אנבת', האלים, מסעות החיפוש, המחנות- כלומר החלקים החשובים בחייו.
הם היו תקועים בטרטרוס, רק שניהם, עם סיכויי הישרדות נמוכים מאי פעם כשיכול להיות שהמלחמה משתוללת למעלה, בעולם שלהם.
הוא ידע שאוקטביאנוס בטח ברגע זה כבר מנסה לחרחר מלחמה, אם הוא כבר לא הצליח בזה. עלתה לו מחשבה נוראית, אבל זה הרגיש כל כך מוצדק בהתחשב במצב שלהם.

"פרסי, אנחנו יכולים לעשות את זה." אנבת' הניחה יד על כתפו, הוא שהיא מנסה לעודד אותו למרות שהיא הייתה מיואשת בדיוק כמוהו. הוא העריך את זה.
"זה פשוט שהכל כבר גדול עלינו," הוא נעץ בחברתו מבט מיואש, "אני לא בטוח שנצליח לעשות את זה, וזה מכעיס אותי הכל. אני רוצה לפעמים פשוט את יודעת...

להיפטר מכל מי שמפריע. כאילו אם פשוט היינו הורגים את לוק לפני שהפך לקרונוס למשל קודם כל המלחמה בחיים לא הייתה קוראת. אני פשוט לא רוצה לאבד עוד אנשים."

פרסי היסס קצת,כאילו מה שהוא אמר מביך אותו. "להפוך את העולם למקום טוב, בשביל אנשים טובים."

הוא הרגיש את מבטה של אנבת' בוער באשמה עליו, "פרסי," היא אמרה, "אני יודעת, אבל זה לא נכון-"
"אולי. אני מרגיש כל כך... לא אנושי ופגום כשאני מבטא את זה בקול.

אבל מה אם לפעמים צריך לעשות את זה? אולי אני באמת פגום?" הוא כנראה היה צריך לשמור את זה לעצמו אבל זאת הייתה אנבת'- הוא אהב אותה יותר מכל דבר אחר. הוא היה יכול לסמוך עליה.

Fine! we're damaged

Really damaged

But that does not make us wise

We're not special, we're not different

We don't choose who lives or dies

Let's be normal, see bad movies

Sneak a beer and watch tv

We'll bake brownies or go bowling

Don't you want a life with me?

"בסדר!" אנבת' הגבירה את קולה. "אולי אתה פגום. אולי אנחנו פגומים. אבל זה לא משנה. אנחנו לא מיוחדים. אנחנו לא יכולים להחליט מי יחיה ומי ימות. לא ככה."
אנבת' שנאה לראות את פרסי ככה, אבל היא לא הייתה יכולה להאשים אותו. היא יכולה להרגיש את האווירה של טרטרוס מוצצת את החיוביות שבה. אבל היא הייתה צריכה להישאר חזקה, בשביל שניהם עכשיו.
"אל תוותר על הכל פרסי. אל תוותר עלי." קולה נשבר כשהיא ניסתה לעלות חצי חיוך על פניה. ידיה גיששו על גופו, תופסות את ידיו ומושכות אותו לעמידה.

"אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לסיים את הכל ופשוט להיות פרסי ואנבת'. אנחנו יכולים להיות בני-שבע עשרה נורמליים, ולעשות דברים רגילים." 
אנבת' המשיכה לדבר, היא בילתה הרבה זמן לחשוב מה הם יכולים לעשות ביחד כשהכל יגמר. "אנחנו יכולים להגניב בירה ולראות סרטים גרועים. לאפות בראוניז, או פשוט ללכת לבאולינג. אתה לא רוצה חיים איתי?" 
זה היה דברים פשוטים כמו אלה שהיא הכי רצתה לעשות, פשוט להעמיד פנים עם פרסי שהם בני-שבע עשרה רגילים.

Can we be seventeen?

That's all I want to do

If you could let me in

I could be good with you

"פרסי בבקשה." דמעות התווצרו בעיניה וזלגו על לחייה, אבל היא לא הייתה מוכנה לוותר. היא אנבת' צ'ייס, בת אתנה,והיא לא מוותרת כל כך בקלות. "אני רוצה רק להתנהג כמו בת-שבע עשרה אמיתית."

היא לחצה את ידו. "אני לא יכולה לעשות את זה בלעדיך. אני לא יכולה להיות שלמה אם אתה לא איתי."

פרסי שתק ונמנע ממבטה אבל היא יכולה להרגיש אותו אוחז בידה גם, הוא החזיק אותה כאילו הדבר היחיד שנע ממנו ליפול. זה היה בסדר.

הוא היה גם מה שמנע ממנה להישבר, היא לא ידעה מה היא הייתה עושה כאן בלעדיו.

"אנחנו יכולים להיות טובים ביחד.רק אם תתן לי להיכנס." אנבת' לחשה,היא הניחה את ידה השנייה על ליבו.

Or they vanish

And you're right that really blows

But we let go, take a deep breath

Then go buy some summer clothes

We'll go camping, play some poker

And we'll eat some chilli fries

Maybe prom night

Maybe dancing

"נכון, אנשים פגעו בנו." אנבת' המשיכה, אבל זה בסדר, כי אנחנו יכולים לעבור את זה ביחד.
"או שהם נעלמו מחיינו." פרסי לחש בחזרה. אנבת' חייכה, היא מצליחה לגשת אליו.
הם יכולים לעבור את זה ביחד.
"ואתה צודק, זה באמת נוראי. אבל אנחנו יכולים לשחרר את זה.
"לקחת נשימה עמוקה." הוא נשם. אנבת' צדקה, היא תמיד צודקת.
"אנחנו נצא מפה." היא גיחכה, "ואז נוכל לקנות בגדים אמיתיים." היא החוותה לעבר הבגדים הקרועים והמלוכלכים שלהם.

"נוכל ללכת לטיול מחנאות, או נאכל ביחד קצת צ'יפס מטוגן." פרסי הסתובב אליה, עדיין לא מסוגל ליצור קשר עין. "אולי נלך לנשף הסיום."
"אולי נרקוד ביחד." פרסי הביט בעיניה כשדיבר, הוא כמעט שכח כמה הוא אהב את העיניים שלה. הן היו אפורות, אפור כמו צבע הסערה ויפהפיות יותר מכל אבן חן שקיימת.
הוא הניח את יד אחת על מותניה ואחרת על כתפה כשהוא סחרר אותה, ממש שם באמצע טרטרוס.

Don't stop looking in my eyes! (your eyes!)

"אל תפסיק להסתכל בעיניים שלי." אנבת' ביקשה כשתפסה את שתי ידיו בידיה, היא חייכה. החיוך שלה היה אמיתי הפעם והדמעות היו יותר מאושר והקלה מעצב אמיתי.
"בחיים לא."

Can't we be seventeen

Is that so hard to do?

If you could let me in

I could be good with you

"למה אנחנו לא יכולים להיות פשוט בני שבע-עשרה רגילים?" הם אמרו ביחד, בתיאום מוחלט שבטח היה משעשע את שאר חברי ארגו 2 אם הם היו כאן.
"זה לא אמור להיות כל כך קשה." אבל ברור שזה היה קשה, הם היו חצויים. הם לא רגילים. אבל זה בסדר, הם יכולים לעברו את זה ביחד.

Let us be seventeen

If we still got the right

So what's it gonna be

I wanna be with you (Wanna be with you)

I wanna be with you tonight

"למה הם לא יכולים פשוט לתת לנו להיות בני-שבע עשרה? יש לנו את הזכות להיות." פרסי כעס על האלים שהם כל הזמן קורעים אותו מהחיים שלו ומאנבת' בשביל להיות כלי במשחקים שלהם.
"אז מה זה עומד להיות?" אנבת' שאלה אותו, "אני רוצה להיות איתך."
"אני רוצה להיות איתך." פרס הסכים. האלים לא חשובים יותר, הבחורה הזאת שמולו הייתה עכשיו כל מה שהיה חשוב.

Yeah we're damaged,

Badly damaged

But your love's too good to lose

Hold me tighter

Even closer

"כן, אולי אנחנו פגומים." הקול שלה נחלש שוב.
"פגומים לגמרי." פרסי גיחך במרירות, אבל קולו התחזק במהירות "אבל האהבה שלך יותר מדי חשובה לי בשביל להפסיד אותה!"
הוא חיבק אותה, "תחזיק אותי צמוד יותר." אנבת' ביקשה.
"אפילו קרוב יותר." הוא עשה מה שהיא ביקשה, היא הייתה נקודת אור בתהום השחורה שהייתה טרטרוס. היא שמרה אותו בחיים והוא שמר אותה.

I'll stay if I'm what you choose

Can we be seventeen?

If I am what you choose

If we still have the right

Because you're the one I choose

You're the one I choose

You're the one I choose.

"במה אתה בוחר?" היא רצתה לדעת, "ואם אני זאת שאתה בוחר, אתה רוצה להיות פשוט בן שבע-עשרה איתי?"
היא הציבה לו אולטימטום, והייתה רק תשובה אחת נכונה בשבילו.
"את האחת שאני בוחר, זאת תמיד תהיה את חכמולוגית." הוא לחש באוזנה, "ואת?"
"אתה תמיד תהיה האחד שאני בוחרת." אנבת' אמרה. "אני אוהבת אותך מוח אצה."
"אני אוהב גם אותך חכמולוגית."