נשיקה של גולגולת ונחש

שלום לכולם (בהנחה ויאשרו את הפאנפיק הזה)
מופתעים שאני מפרסמת אחרי הרבה זמן :O גם אני, המקלדת שלי החליטה לעשות חאקירי ולכן לא ממש הייתה לי אפשרות לכתוב באופן נורמאלי, אני חייבת לקנות מחשב נייד חדש :(
בכל מקרה כל הזמן הזה קראתי הרבה פאנפייקשין וגיליתי את העולם הקסום של פאנפיקי דאריי (מי שקרא כבר פאנפיקים שלי בטח כבר שם לב לאובססיה הקטנה שלי עם הדמות של מאלפוי
פשוט מתה על הקונספט של אוייבים הופכים לנאהבים כמו שאתם יודעים.), ובבזמן שמצאתי מאגר של כתיבה מדהימה ופלאפית באנגלית בשיפ הזה, 99% ממה שמצאתי בעברית היה 
כלל הרבה תיאורים מפורטים שלא מתאימים למתחסדות תמימות מהסוג של דמות שוג'ו-אנימה  כמוני או לפחות לא הרגישו עמוקים מספיק, אז חשבתי וואלה למה אני לא אנסה לכתוב אחד ספונטני ופלאפי :)
אז אני מציגה בפניכם את הניסיון שלי לברומנס פלאפי או סלאש את האמת אני לא מי יודע מה מתמצא במושגי פאנפיקשין :| 
מקווה (לציונים מעולים בתקופת  מבחנים הקרובה ו-) שתאהבו את הפרק ה-1 :)

---------------------

בפעם הראשונה מזה 40 שנה אדם שונה מאלבוס דמבלדור נשא את דברי המנהל, במקומו עמדה שם פרופסור מקגונגל
חמורת סבר כתמיד אך הארי זיהה את השמחה שהיא הרגישה לראותאת הוגוורסט כפי שהיא אמורה להיות, קצה פיה התרומם
למשהו שבקושי היה יכול להיחשב חיוך מאפיין שרק מעטים שבאמת הכירו את המנהלת יכלו  להבחין.
היא דיברה על המלחמה, על המתים ועל ההריסות היא הזכירה את הנספים ועל כך שהיא מקווה
שלאחר שבע שנים של צרות הוגוורסט תקבל קצת שקט היא איחלה לכולם בתאבון וזכתה למחיאות
כפיים חזקות כמעט מכולם, נראה שהמעטים שחזרו מבית סליתרין עדיין נטרו לה טינה על כך שהם נשלחו לצינוק.
האוכל המוכר והאהוב הופיע והוא התחיל לאכול הרמיוני מצד אחד ג'יני מצד שני ונוויל מולו, הוא אהב את הוגוורטס, זה הבית שלו
אבל הוא באמת לא יכל  להבין את לעזאזל הרמיוני גרינג'ר הצליחה לגרום לו לחזור לשנה שביעית, ביחוד שרון ויתר על התענוג והחליט
לעזור לג'ורג' עם החנות.
כשהרמיוני הצהירה על כוונותיה לחזור לשנת לימודים נוספת עם נימה שואלת בזמן ארוחת ערב קיצית  במחילה
רון רק פרץ בצחוק מתגלגל, "בחייך הרמיוני הוגוורסט הספיקה לי למשך עשר השנים הקרובות לפחות" הוא אמר, "שלושתנו שם, מסתבר, זה מגנט עוצמתי לצרות ואני רוצה קצת שקט עכשיו".
 הארי לא יכל להאשים אותו כמובן אבל שנת לימודים נורמלית אחת ללא אוכלי מוות או רוצחים פסיכופתים שמנסים
להרוג אותו כל הזמן נשמעת מפתה מידי, חוץ מזה הרעיון של התמזמזות עם ג'יני במקומות שונים בהוגוורסט גם לא היה רע. 
 הייתה רק בעיה אחת שגרמה לתקווה של שנה השמינית הרגילה להתנפץ, בסוף הארוחה פרופסור מקגונגל נעמדה וכיוונה
את שרביטה לגרונה להגברת קולה המאופק, "בשל תוספת התלמידים שהיו אמורים לסיים שנה קודמת ובשל.. המצב המיוחד לא
סיימו מצב המעונות השתנה, כל תלמידי השנה השמינית יגורו במעונות נפרדים שאינם בבתים שלהם אשר ממוקמים במגדל המערבי, התלמידים עדיין יהיו משויכים לבתים שלהם".
מלמולים ברורים נשמעו לאחר מכן וכחכוח רועם העלימו אותם, הארי שלח מבט מהסס לנוויל, לא היו הרבה
תלמידי שנה שמינית , הרוב בחרו לא לחזור  חלקם עדיין מצולקים מהמלחמה שבה השתתפו וחלקם ברחו מידיעה שהתייחסו אליהם כמצורעים.
רוב תלמידי השנה השמינית שבחרו לחזור ללימודים היו כמובן מבית רייבנקלו והסתכמו בעשרה ארבעה
בנים ושש בנות, אחריהם האפלפאף וגריפינדור עם כמות נכבדת של חמש בכל אחד ובסליתרין היה רק שלוש שני בנות ובן אחד- דראקו מאלפוי.
ואיכשהו הארי כבר ידע  עם מי הוא יצטרך לחלוק חדר, הצרות ידעו תמיד איך למצוא אותו ולמה שהם יחליטו לפסוח עליו הפעם?

		הפרק הבא