המטה של סראפיס *גמור*

זה הסיפור השני שמחבר בין פרסי ג'קסון למשפחת קיין.

זה הקישור לספר הראשון:
https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=11160&showch

אני רק מדגיש שזה רק תירגום ולא סיפור שלי.

---------------------------------------------------

עד שהיא ראתה את המפלצת בעלת שני הראשים, אנבת' לא חשבה שהיום שלה יכול להיות גרוע יותר.היא בילתה את כל היום בהשלמות שיעורי הבית, (הברזה משיעורים על בסיס קבוע כדי להציל את העולם ממפלצות ומאלים יוונים רמאים התחילה לבלבל את המכ"ם האישי שלה.) ואז היא סירבה לסרט עם החבר שלה פרסי, ועוד כמה חברים כדי שהיא תוכל להיבחן להתמחות במשרד אדריכלות.למרבה הצער, המוח שלה הפך לעיסה והיא די היה בטוחה שהיא הרסה את הראיון.לבסוף, היא השתרכה בוושינגטון סקוור פארק בדרכה לתחנת הרכבת התחתית ודרכה בערמת קקי של פרות.היא הרימה את ראשה לשמיים. "הרה!"עוברי אורח תלו בה מבטים מוזרים, אבל לאנבת' לא היה אכפת.נמאס לה מהבדיחות של אלת השמיים. אנבת' עשתה כל כך הרבה מסעות חיפושים בשביל הרה, ועדיין מלכת השמיים השאירה לה מתנות מהחיה המקודשת לה בדיוק איפה שאנבת' יכלה לדרוך בהן.האלה בטוח התקשתה להגניב פרות למנהטן.עד שאנבת' הגיעה לתחנה המערבית היא הייתה עצבנית ומותשת ורק רצתה לתפוס את רכבת 102 ולהגיע לפרסי. זה היה מאוחר מידי בשביל הסרט, אבל אולי הם יוכלו לאכול ביחד ארוחת ערב או משהו כזה.אז היא קלטה את המפלצת.אנבת' ראתה כבר כמה דברים מטורפים ביים שלה, אבל המפלצת הזאת ללא ספק הגיעה לראש רשימת ה- 'מה האלים חשבו לעצמם?!'.זה נראה כמו אריה וזאב משולבים ביחד, שדחסו אותם לתוך קונכיה של סרטן.הקונכיה עצמה היתה חומה ומסולסלת, כמו גביע גלידה בגודל של 2 מטר, והיה עד האמצע סדק שנראה כאילו הקונכיה נשברה לשנים והודבקה בחזרה.מהקונכיה יצאו שתי רגלים קדמיות ושני ראשים, משמאל  היה ראש זאב אפור ומימין ראש אריה עם רעמה זהובה.שני הראשים לא נראו מרוצים מהעובדה שהם חולקים אותה קונכיה. הם גררו אותה מאחוריהם על הרצפה, כשהיא זזה מימין לשמאל, ונמשכת לכיוונים שונים. הם נחרו אחד על השני בהתגרות. ואז שניהם קפאו ורחרחו את האוויר.בין אנבת' למפלצת עבר זרם של נוסעים. רובם עקפו את המפלצת והעלם ממנה, האחרים קימצו את המצח או נראו מוטרדים.אנבת' ראתה כבר את הערפול עובד פעמים רבות, אבל כל פעם היא התפעלה מחדש איך הוא גורם לבני תמותה לראות משהו מוסבר- כלב משוטט, או אולי חסר בית עטוף בשק שינה.הנחיריים של המפלצת רעדו. לפני שאנבת' החליטה מה לעשות, שני הראשים הסתובבו אליה ובהו ישירות בה.אנבת' הושיטה את היד אל הסכין שלה. אז היא נזכרה שאין לה אחד כזה. כרגע, הנשק הכי קטלני שלה היה הילקוט שלה, שהיה מפוצץ בספרי אדריכלות מהספריה העירונית.היא ייצבה את הנשימה, המפלצת הייתה בערך במרחק של תשעה מטרים.להתמודד עם אריה-זאב-סרטן בתחנת רכבת הומה לא הייתה הבחירה הראשונה שלה, אבל, אם לא תהיה לה ברירה, היא תעשה את זה. היא הייתה בת אתנה.היא בהתה במפלצת, כדי שתדע עם מי יש לה עסק."תראה לי למה אתה מסוגל, סרטני." היא אמרה "אני מקווה שיש לך סיבולת כאב גבוהה".ראשי האריה והזאב חשפו את הניבים שלהם. אז הרצפה רעדה, אוויר זרם דרך המנהרות כשהרכבת הגיעה.המפלצת נחרה לכיוונה של אנבת'. היא יכלה להישבע שלא היה לה מראה של חרטה בעיניים שלה, היא בטח חשבה- אני אשמח לקרוע אותך לגזרים זעירים, אבל יש לי דברים חשובים לעשות.ואז סרטני הסתובב, בעודו גורר את הקונכייה הענקית שלו מאחוריו, הוא נעלם במעלה המדרגות, בדרכו לרכבת A.לרגע, אנבת' היה המומה מכדי לזוז. רק לעתים רחוקות היא ראתה מפלצת משאירה חצויים ככה. מפלצות כמעט תמיד תוקפות.אם לסרטן הנזיר בעל שני הראשים היה משהו חשוב יותר לעשות מאשר להרוג אותה, אנבת' רצה לדעת מה זה היה. היא לא יכלה להשאיר את המפלצת ככה ללכת, ולתת לה לבצע את התכניות הנפשעות שלה לנסוע בתחבורה ציבורית בחינם.היא העיפה בצער מבט לעבר רכבת F, שהייתה לוקחת אותה לביתו של פרסי. ואז היא רצה במעלה המדרגות אחרי המפלצת.אנבת' קפצה על הרכבת רק שנייה לפני שהדלתות נסגרו. הרכבת יצאה לדרך מהמסילה וצללה אל תוך החשכה. אורות התקרה הבהבו. נוסעים נעו קדימה ואחורה. כל מושב היה מלא. כתריסר נוסעים קמו, והתנודדו בעודם מחזיקים בידיות שהשתלשלו מהתקרה.אנבת' לא יכול היה לראות את המפלצת עד שמישהו בחזית צעק, "תיזהר, פריק!"הזאב-אריה-סרטן עשה את דרכו קדימה, נוהם לעבר בני התמותה, אך הנוסעים רק התנהגו כמו תושבי ניו- יורק רגוזים רגילים. אולי הם ראו את המפלצת כבחור שיכור אקראי.אנבת' עקבה אחריו.סרטני שבר את דלתות המעבר וטיפס דרכו, אנבת' שמה לב שמשריונו בקע זוהר קלוש.הוא עשה את זה קודם? סביב המפלצת הסתחרר סימני ניאון אדומים - אותיות יווניות, סימנים אסטרולוגיים וכתב שעשוי מתמונות, כתב חרטומים מצרי.צמרמורת התפשטה בין השכמות של אנבת'. היא זכרה משהו שפרסי אמר לה לפני כמה שבועות - על מפגש שהיה נראה לה כל כך בלתי אפשרי שהיא הניחה שהוא מתלוצץ.אבל עכשיו …היא פילסה לעצמה דרך בהמון, בעקבות סרטני לקרון הבא.מהקונכייה של היצור בקע בהחלט זוהר בהיר. ככל שאנבת' התקרבה, היא התחילה לקבל בחילה. היא הרגישה תחושת משיכה חמה בקרביה, כאילו יש לה קרס דייג בטבור שלה, שמושך אותה אל המפלצת.אנבת' ניסתה להרגיע את עצביה. היא הקדישה את חייה ללימוד דברים יוונים עתיקים, מפלצות וחצויים. ידע היה לה הנשק החשוב ביותר. אבל סרטן עם שני ראשים - לא היה לה מאגר של ידע למצב כזה. המצפן הפנימי שלה הסתחרר ללא הועיל.היא הצטערה שאין לה גיבוי. היה לה את הטלפון הנייד שלה, אבל גם אם היא יכולה לקבל קליטה במנהרה, למי היא תתקשר? רוב החצויים לא נושאים טלפונים. האותות מושכים מפלצות. פרסי היה רחוק בצפון העיר. רוב חבריה היו במחנה החצויים היו על החוף הצפוני של לונג איילנד.סרטני המשיך לנוע לקדמת הרכבת. עד שאנבת' הצליחה להגיע אליו בקרון הבא, ההילה שלו כבר הייתה כל כך חזקה שאפילו בני התמותה התחילו לשים לב.רבים השתופפו ורכנו בכיסאותיהם, כאילו מישהו פתח קופסה מלאה באוכל מקולקל. אחרים התעלפו על הרצפה.אנבת' הרגישה כל כך עצבנית שהיא רצתה לברוח, אבל החבל הדמיוני בטבור המשיך למשוך אותה לעבר המפלצת.הרכבת עצרה בתחנת הרכבת ברחוב פולטון. ברגע שהדלתות נפתחו, כל נוסע שעדיין היה בהכרה רץ החוצה. ראש הזאב של סרטני זינק לעבר אישה אחת, ותפס את התיק שלה בשיניו כשניסתה להימלט."הי!" אנבת' צעקה.המפלצת עזבה את האישה.שני זוגות העיניים התקבעו על אנבת', אם המפלצת יכלה לדבר היא בטח הייתה אומרת- יש לך משאלת מוות?ואז שני הראשים הטילו את ראשם לאחור ושאגו בהרמוניה. הצליל הכה את אנבת כמו מגע של קרח בין העיניים. חלונות הרכבת התנפצו. בני תמותה שהתעלפו נבהלו בחזרה להכרה. אחדים הצליחו לזחול החוצה מן הדלתות. אחרים התגלגלו מבעד לחלונות שבורים. אנבת' ראתה במטושטש את המפלצת משתופפת על אמותיה הלא תואמות, מוכנה לזנק.הזמן האט. היא הייתה מודעת במעומעם לדלתות המנופצות, והרכבת הריקה יצאה מן התחנה. האם הנהג לא הבין מה קורה? האם הרכבת פועלת על טייס אוטומטי?ממרחק  של שלושה מטרים מהמפלצת, הבחינה אנבת' בעוד כמה פרטים  עליה. ההילה האדומה שלה נראתה בהירה ביותר לאורך התפר בקונכייה. אותיות יווניות זוהרות והירוגליפים מצריים ניתזו החוצה כמו גז וולקני מסדק עמוק בים. הזרוע השמאלית של האריה הייתה מגולחת על פרק כף היד, מקועקעת בסדרה של פסים שחורים קטנים. והיה תקוע בתוך האוזן השמאלית של הזאב  תג מחיר כתום שעליו היה כתוב: 99.99$אנבת' אחזה ברצועת התרמיל שלה. היא הייתה מוכנה להטיח אותו למפלצת, אבל זה לא היה בדיוק נשק. במקום זאת, היא הסתמכה על הטקטיקה הרגילה שלה מול אויב חזק יותר. היא התחילה לדבר."את עשויה משני חלקים שונים," אמרה. "את כמו ... חתיכות של פסל שהתעורר לחיים. מיזגו אתכם ביחד?"זה היה השערה גמורה, אבל נהמת האריה גרמה לאנבת' לחשוב שהיא פגעה בדיוק. הזאב דחף את לחיו של האריה כאילו אמר לו לשתוק."אתם לא רגילים לעבוד ביחד," ניחשה אנבת'. "מר אריה, יש לך קוד זיהוי על הרגל שלך. היית מוצג במוזיאון. אולי המטרופולין?"האריה שאג בקול רם כל כך שברכיה של אנבת' רעדו."אני מניח שזה כן. ואתה, מר זאב... המדבקה הזאת על האוזן שלך... היית מוצר למכירה בחנות עתיקות כלשהי?"הזאב נהם וצעד צעד אחד לעברה.בינתיים, הרכבת המשיכה במנהרה מתחת לאיסט ריבר. רוח קרה הסתחררה מבעד לחלונות השבורים וגרמה לשיניה של אנבת' לשקשק.כל האינסטינקטים שלה אמרו לה לרוץ, אבל המפרקים שלה הרגישו כאילו הם מתמוססים. ההילה של המפלצת המשיכה להתבהר, ממלאת את האוויר בסמלים ערפליים ואור אדמדם."אתם ... אתם מתחזקים," ציינה אנבת'. "אתם נוסעים לאיזה מקום, נכון? וככל שתתקרבו -"ראשי המפלצת שאגו שוב בהרמוניה. גל של אנרגיה אדומה פילח את הקרון. אנבת' נאלצה להילחם בעצמה כדי להישאר בהכרה.סרטני התקרב. הקליפה התרחבה, הסדק בוער כמו ברזל מותך."חכה," קראה אנבת'. "אני - אני מבינה את זה עכשיו. עוד לא סיימת. אתה מחפש עוד חלק. ראש שלישי?"המפלצת נעצרה. עיניה נצצו בחשש, כאומרות: האם קראת את היומן שלי?האומץ של אנבת' התגבר. לבסוף היא קיבלה את קנה המידה של האויב. היא פגשה בעבר הרבה יצורים בעלי שלושה ראשים. כשמדובר ביצורים מיתולוגיים, שלושה היו מעין מספר קסמים. זה היה הגיוני שלמפלצת הזאת יהיה ראש נוסף.סרטני היה מין פסל, מחולק לחתיכות. עכשיו משהו עורר אותו. והוא מנסה להרכיב את עצמו בחזרה.אנבת' החליטה שהיא לא יכולה להניח לזה לקרות. אותם כתבי-הירוגליפים אדומים זוהרים וכתבים יווניים ריחפו סביבו כמו חוט הצתה בוער, מקרינים קסמים שהרגישו שגויים מיסודם, כאילו הם מתמוססים אט-אט במבנה התא של אנבת'."אתם לא בדיוק מפלצת יוונית, נכון?" היא העזה. "אתם ממצרים?"סרטני לא אהב את ההערה הזאת. הוא חשף את הניבים שלו והתכונן לקפוץ."וואו, חבר," אמרה. "אתה עדיין לא במלוא העוצמה, נכון? תתקוף אותי עכשיו, ואתה תפסיד. אחרי הכל, שניכם לא סומכים זה על זה".האריה הטה את ראשו ורטן.אנבת' זייפה מבט של הלם. "מר אריה! איך אפשר להגיד את זה על מר זאב?"האריה מצמץ.הזאב העיף מבט באריה ונהם בחשדנות."ומר זאב!" התנשמה אנבת'. "אתה לא צריך להשתמש בשפה כזאת על החבר שלך!"שני הראשים הסתובבו זה אל זה, מתנשפים ומייללים. המפלצת התנודדה כשזרועותיה נעות בכיוונים שונים.אנבת' ידעה שהיא קנתה לעצמה רק כמה שניות. היא טלטלה את מוחה, מנסה להבין מה היצור הזה ואיך היא יכולה להביס אותו, אבל זה לא תאם שום דבר שהיא זוכרת מהשיעורים שלה במחנה החצויים.היא שקלה ללכת מאחוריו, אולי לנסות לשבור את הקונכייה שלו, אבל לפני שהספיקה, הרכבת האטה. הם נכנסו לתחנת היי סטריט, התחנה הראשונה בברוקלין.הרציף היה ריק באופן מוזר, אבל הבזק של אור ליד גרם המדרגות תפס את עינה של אנבת'. נערה בלונדינית לבושה בבגדים לבנים התנודדה על מטה עץ, ניסתה להכות חיה מוזרה שהתפתלה סביב רגליה, נובחת בכעס. מן הכתפיים נראה היצור כמו לברדור רטריבר שחור, אבל קצהו האחורי לא היה אלא נקודה מחודדת, כמו זנב ראשן.אנבת' הבינה מיד מה זה: החלק השלישי.

		הפרק הבא