בלה ואני

אוקיי. אני מודה, אני משתמשת בשמות בדויים. בלה זאת החתולה של בית הספר שלנו. סורי, מאמי, אני קוראת לך על שם חתולה. 

"... שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת!" צרחנו.

"יש שם ינשוף?" שאלה בלה.

והיה שם! לפני כמה חודשים גיליתי שאני עצמי קוסמת/ מכשפה. כמובן שרצתי לספר לבלה! שתינו מכורות קשה להארי פוטר.

טוב, אני לפחות. היא כמובן אוהבת מאוד, אבל אני משגעת אותה הרבה על זה.

"התקבלתי! טוב, את התאפקת לפתוח את המכתב?" שאלה בהתרגשות.

היא ואני הסכמנו ביחד שנחכה עד ליום ההולדת שלה כדי לפתוח את המכתב.

היום שתינו בנות אחת עשרה! 

"סופי, פותחים!" צעקה בלה. אני עדיין מדמיינת לפעמים את החתולה של בית הספר שלנו בתוך גופה. הכרתי את החתולה לפני שהכרתי אותה.

פותחים! רגע, השפה הזאת לא מוכרת לי! זה נראה כמו... עברית! איך לקרוא את זה? גוגל תרגום, טוב נו.

לסופי בייפילי.

אנו שמחים להודיעך כי התקבלתי לבית הספר "אסיבניה*" למכשפים צעירים.

בתור בת להורים לרקסמים, חסרי קסם, להורייך יבוא מדריך, כדי שתדעי מה עלייך לעשות.

מכיוון שאת גרה בממלכה המאוחדת, יבוא מטוס מהיר אשר יקח אותך לישראל, מדינה באסיה.

הלימודים יתחילו באחד בספטמבר

                                בתודה, מיכל דנדרובי, אחראית אגף החינוך בממשלת הקוסמים.

מה הולך כאן? לפי מבטה של בלה היא קיבלה מכתב זהה. חוץ מהקטע של הסופי בייפילי. כמובן.

"הו, סמטת דיאגון, אנחנו באות!" קראה בלה באושר.

שתינו ידענו בדיוק לאן ללכת בלונדון. 

"את רואה? הנה הקלחת הרותחת! תסתכלי טוב יותר!" האצתי בה.

על הקניות אספר בפרק הבא.

*אסיבניה, טוב, מגלגל החיים במלך האריות. אסיבניה סדדי סידדה

		הפרק הבא