הנשים של רולינג

הנשים של רולינג (ועוד אחת):

25 במרץ, לפני כמעט שמונה שנים

"פרד?" הדהד קולה של אמנדה בחלל הדירה המשותפת אלייה עברו לגור ביחד לא מזמן.

"אני בסלון." נשמע קולו של פרד, היא מיהרה להיכנס לסלון ולשבת לצידו על הספה.

"איך ישנת?" שאל פרד בחיוך וליטף את לחייה.

"נורא." הודתה אמנדה והניחה את ראשה על כתפו, "כל הזמן חשבתי על הבוקר."

פרד נשק למצחה, "דאגת לי." אמר בחיוך, מעט מופתע.

"אתה חייב ללכת?" שאלה אמנדה בכמעט תחנונים.

"אני מצטער." השיב פרד, "את יודעת שאני לא יכול לתת להם לצאת לחיפושים ואני אשב רגל על רגל."

"הלוואי ויכולתי לבוא איתכם."

"אמא שלי זקוקה לך, וגם מארק. את לא יכולה לנטוש אותם."

אמנדה נאנחה.

"אני מבטיח שאני אחזור." אמר לה פרד וחשב: 'ואנחנו נתחתן, גם אם אצטרך לחכות לך חמישים שנה.'

אמנדה הביטה בטבעת המגולפת שפרד העניק לה כשהתחילו לצאת והייתה תלוייה על צווארה בשרשרת.

6 במאי, אותה שנה

כל המכתבים ששלחה לפרד חזרו אך היא המשיכה לכתוב לו ולנסות לשלוח לו אותם, היו לה חדשות שהיא הייתה חייבת לספר לו. חיים החלו להתפתח ברחמה. זו תהיה ילדה, כל תחושותיה אמרו כך, בדיוק כמו שפרד אמר אינספור פעמים שהוא רצה. לא היה אכפת לה מהמבטים העקומים שקיבלה ברחוב מעצם היותה בהיריון ולא נשואה, היא ידעה שבקרוב פרד יחזור ושום דבר לא ימנע בעדם מלהיות ביחד.

18 ביולי, אותה שנה

אמנדה שכבה במיטה, לא מעזה לקום לאור ההיריון הנתון בסיכון. לונה המבוהלת הילכה הלוך ושוב בעוד ג'יני קפצה לכל בקשה הכי קטנה שלה. ניצתה בה תקווה, סוף- סוף היא תראה את פרד שלה והוא יידע על הבת שגדלה ברחמה. היא הייתה מתוחה כמו קפיץ בציפייה לראותו אך אנשי המסדר החלו לחזור, הם לא מצאו את הצוות. ליבה צנח.

27 בספטמבר, אותה שנה

אמנדה ישבה על הכסאות בכניסה למחילה כשקריאתה של ג'יני הקיצה את הרהוריה. היא מיהרה לקום בקושי רב מתוקף היותה כבר באמצע החודש השביעי להריונה והלכה לקראת עשרת הגברים בצעדים מהירים. היא ראתה את הארי, רון ואדון וויזלי מובילים את הקבוצה ופניהם היו עצובות, היא המשיכה להתקרב. היא זיהתה את ג'ורג' אבל היא לא הצליחה למצוא את פרד.

"איפה פרד?" היא שאלה את ג'ורג' בקול שבור, מפחדת שהיא כבר יודעת את התשובה.

"אני מצטער." השיב ג'ורג', קולו שבור עוד יותר משלה וחיבק אותה בעדינות.

היא סרבה להאמין, 'זה לא קורה.' היא חשבה לעצמה, 'הוא הבטיח.' היא לא עמדה בזה והתעלפה.

11 בנובמבר, אותה שנה

"היא כל כך יפה." אמרה מולי, הסבתא הגאה.

אמנדה הביטה בבתה האחוזה בין ידיה ועטופה שמיכות. היו לה את תווי פניו של של פרד ונדמה שפרט לשיערה ועורה הכהה יחסית, כולה הוא.

"החלטת איך לקרוא לה?" שאלה ג'יני.

אמנדה חייכה, "אנג'לה הופ וויזלי." אמרה בחיוך רחב ומאושר. אנג'לה על שם אהובתו הראשונה של פרד, אנג'לה מופלי, והופ מפני שהיא הביאה את התקווה לחייה.

הרמיוני לא הצליחה לעמוד בזה, היא מיהרה לצאת מהחדר ובכתה בכי חרישי.

הפרק הקודם		הפרק הבא