"כן. ברור!"

זה היה שלוש שנים אחרי המלחמה. 

הארי וג'יני כבר נפרדו, זה פשוט לא עבד.

ג'יני חזרה לדין, והארי עוד חיפש מישהי.

הוא החליט ערב שישי אחד ללכת לרקוד קצת, למצוא מישהי שרוצה לרקוד ואלס היום, אולי תהיה שם איזו מישהי נחמדה...

הוא התעתק לשטח יפה בהוגסמיד, ששם נערכים מפגשיו של "מועדון הריקודים".

"שלום, אני הארי. רוצה קצת לרקוד?" אמר הארי בג'נטלמניות למישהי שישבה על הספסל, שיערה השחור מתנפנף ברוח.

מבטיהם נפגשו.

"הארי?"

"צ'ו?"

"אתה רוקד?"

"ואת?"

"שלוש שנים במועדון הריקודים עשו את שלהן. יודע טנגו?"

"ג'יני תמיד אמ..." הוא נזכר לפתע בפעם שצ'ו סיפרה לו על הדברים שעשתה עם סדריק, וחשב שזה לא צודק לעשות לה ככה.

"הרבה זמן לא נפגשנו, אה?"

צ'ו הנהנה.

"מצטערת על מה שהיא עשתה בשנה השישית. כלומר, בשנה החמישית שלך. השישית שלי. אני חושבת שנתחיל בואלס, לא?" העירה וקמה על רגליה.

הארי הנהן והושיט לצ'ו את ידו, אשר שילבה בידה. 

את ידו השנייה הניח על מותנה, והיא על כתפו.

ופתחו במחול.

"טוב, חבל שלא הסכמתי להזמנה שלך בנשף. אתה רוקד מעולה." אמרה צ'ו כשעברו לטנגו.

"לא, את." ציחקק הארי. 

"אני לא מאמינה!" צווחה צ'ו בכל ביתה. 

"כן, צ'וונדה?" צחקה אחותה, מיי.

"אני הולכת ללמוד סוף-כל-סוף את הצ'ה צ'ה!"

"טוב, אני מניח שנוכל להתחיל מלראות כישורי טנגו..." אמר המאמן.

אחרי ריקוד טנגו ארוך, ואחרי התקדמות די טובה, נגמר השיעור של ימי שישי שקבעו.

"מדאם, את רוצה להנשא לי?" שאל הארי והוציא טבעת זהובה מכיסו.

"כן. ברור!"

"היא לגמרי ירשה את הצבע שלך." הודיעה צ'ו, והצביע על עורו הכהה יחסית לשלה.

"וגנבה את ההבעה שלך." אמר הארי בחיוך. 

הם דנו על התינוקת החמודה שנולדה להם.

"נו, אז מה דעתך על סופי?" שאל הארי.

"אולי לילי..."

"אהבתי יותר סופי..."

"טוב, סופי שם די יפה. אז סופי צ'אנג-פוטר?" 

"לגמרי."