המכתבים מגיעים

נ.מ רון

קמתי בבוקר, טוב, לא ממש בוקר כבר היה 12:30….

זה היה הבוקר של היומולדת ה-11 שלי ובכל זאת לקח לי זמן להתקלף מהמיטה.

כשהגעתי למטבח חיכתה לי ארוחת בוקר (די) מפנקת ומתנה אחת.

  שתבינו, יש לי שישה אחים אז המשפחה שלי די עניה ואין לנו אף פעם מספיק כסף למתנות שוות, אז בטח תבינו למה גם הפעם לא היו לי ציפיות גבוהות.

 התיישבתי לאכול והתכוונתי לפתוח את המתנה כששמעתי נקישות על החלון, אמא כיוונה את השרביט שלה והחלון נפתח.

 ינשוף זהוב עופף פנימה נחת לידי והפיל לי את הקורנפלקס.

 "היי!" מחיתי.

"אמאאאא!!! קחי אותו מכאן!!!" 

חשבתי שזה ארול, הינשוף המסמורטט שלנו. הוא כזה מעצבן.

 אבל אז הסתכלתי עליו וראיתי את מה שתיארתי קודם, זהוב ויפה, איך לא שמתי לב?! ארול בכלל אפור ומכוער כזה.

 ראיתי שהוא מחזיק מכתב,(ברור. מה יש לינשופים לעשות חוץ מזה?) קראתי במהופך שהמכתב מיועד לי. 'בטח סתם איזה איזה עלון פרסומי מטומטם' , חשבתי.

הינשוף הפיל את המכתב והתעופף מהחלון.

הנחתי את המכתב בצד, אני אפתח אותו אחר כך, קודם המתנה!

טוב…. קיבלתי פוסטר של התותחים מצ'אדלי, הקבוצת קווידיץ' האהובה עלי.

נו טוב, גם משהו.

שנה שעברה קיבלתי עט נוצה…..

פתחתי את המעטפה,כמו שחשבתי,זה היה  עלון פרסומי.

ואז ראיתי שיש שם עוד משהו.

הוצאתי את הגליל קלף השמן וקראתי את הכותרת:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

זה הספיק לי כדי להבין במה מדובר, האחים שלי קיבלו כאלה מכתבים לפני בזה אחר זה- וכבר ידעתי מה כתוב שם אפילו לא טרחתי להמשיך לקרוא.

אנו שמחים להודיעך כי נשמר עבורך מקום-

השתקתי את הזיכרון, כשהאחים שלי קיבלו את המכתב, כל כך קינאתי ורציתי לנסוע איתם לשם.

ועכשיו… עכשיו קיבלתי את המכתב בעצמי.

לא היה גבול לשמחה שלי.

"אמא!!!!" קראתי,"אמא!,את מוכנה לבוא??!?!!"

היא עזבה את הכלים שהמשיכו להישטף לבד והתקרבה אלי.

"מה חמוד?" היא שאלה בקוצר רוח. לאמא עם שבעה ילדים אין הרבה סבלנות…

"קיבלתי את המכתב מהוגוורטס!!!" אמרתי.

"נהדר! כשהאחים שלך יחזרו בחופש הגדול נלך עם כולם לסמטת דיאגון ונקנה את כל הדברים"היא אמרה

"כן, יופי" אמרתי ועליתי לחדר שלי.

ראוי לציין שפאנפיק זה נכתב בשיתוף שתי ילדות. רות .סוף. ביי.

		הפרק הבא