למה?

למה הוא עשה לי את זה? 

אני מכשפה?

הכל באשמתה של אוולין סאדר. אני אנקום בה. אני אנקום בה!

אני רציתי את אמא. 

אבל קיבלתי אותו.

הוא רע.

אבל גם אני.

למה הוא כל כך רע? 

למה אני כל כך רעה?

למה כל כך כואב לי לראות את הפרצוף של קיקו?

למה?

אגתה, תסבירי מדוע את קראת לי כך.

מכשפה.

אבל זאת לא אני!

או שכן?

אני כלואה כאן, כל כך מבולבלת. 

ויש דבר אחד שאני רוצה, ותמיד רציתי. המשאלה שלי.

אמא.

למה יש לי רק את האבא המרושע הזה, ואת הונורה.

אבא ימות כשאני אהיה ה"פיליפ" הזה שחלם שאהיה.

הוא שונא אותי.

אני לא מזכירה לו את עצמו.

למה אני עדיין נזכרת בטדי?

כלומר... טדרי...

התכוונתי טדרוס המגעיל הזה!

עדיין, הוא טדי המתוק... הרגיש...

לעומת רפל.

הוא אף אחד מהדברים האלה.

אוי, ואגתה.

אגתה המתוקה, הנאמנה, שתמיד עזרה לי בכל צרה שבאה.

אבל היא בגדה.

היא העדיפה אותו.

היא לא האמינה לי.

היא בחרה להיות נסיכה. 

ואני כלואה עם מכשף חתיך.

אבל אחד רשע, שגורם סבל לילדות מסכנות.

מה קיקו עשתה לו?

היא הייתה מאוהבת בטריסטן הזה, וגם ביארה, אם לחשוב על זה.

אבל אני מלכה.

לבינתיים.

הגעתי עד עמוד 200 בערך בספר השלישי. בלי ספויילרים.