כמו חול בין האצבעות

סוורוס פסע על חוף הים.

הוא בוודאי נראה מוזר לכל המוגלגים:

אדם מבוגר, בעל גלימה שחורה מתנפנפת ושיער שחור שמנוני הממסגר פנים צהבהבות ועיניים מלאות כאב.

אבל לא היה לו אכפת.

הוא אסף חופן חול, והרים אותו באצבעותיו.
הוא אומנם סגר את היד הכי חזק שהוא יכל, אבל זה לא עזר, והחול נשר מבין אצבעותיו.

ואז הוא נזכר בה.

בה.

בשיערה האדום בעל הריח המתוק, בעיני האיזמרגד הבורקות, בקול הרך ובצחוק המתגלגל.

הוא נזכר בפעם ההיא, שהלכו שניהם על חוף הים הזה, יחד.

*פלאשבק*
שני ילדים הולכים על החוף.

הילד צנום, בעל עור צהבהב ועיניים שחורות, אפלות אך נכון לעכשיו מאושרות, ושיער שחור שמנוני וארוך נופל על פניו.

בגדיו מוזרים, וחיוך עקום על פניו הרזות.

הילדה יפהפייה, בעלת שיער אדום ארוך וסמיך ועיניים ירוקות, מלאות אהבה ואושר וחום, ועורה הבהיר מנומש.

היא מחייכת חיוך רחב אשר חושף שיניים צחורות. 

״תגיד, סוו?״ שואלת הילדה האדמונית את הילד שלידה.

״כן, ליל?״ שואל בחיבה הילד.

הילדה לא עונה, וכובשת את פניה באדמה החולית.

״ליל?״ שואל הילד בעדינות.

הילדה לוקחת חופן חול בידיה הקטנות.

״תראה, סוורוס.״ אומרת בקול דק לילד שלידה, והילד מתבונן.

הוא רואה איך החול נושר לאט מידיה, גרגר גרגר.

״כל הדברים בחיים שלי כרגע כמו החול הזה. הכל נושר ונופל לי מבין הידיים.״ אומרת הילדה בעצב, ״גם אנחנו נהיה ככה?״

״מה פתאום!״ ממהר הילד לומר לה.

הוא מרים חופן חול, טובל אותו במים, ומגלגל ממנו כדור.

הוא מניח בידיה של הילדה את הכדור.

״רואה, ליל? החול הזה לא יכול לנשור לך מבין האצבעות, בדיוק כמונו.״ אומר.

על פניה של הילדה מפציע חיוך קורן.

״אתה צודק. יש כמה סוגים של חול.״ היא אומרת, ומחבקת את הילד.

הילד המום, אך לאחר מכן עוטף אותה בזרועותיו.

*סוף פלאשבק*
סוורוס הולך על החול.

הוא מרים חופן חול וטובל אותו במי ים.

הוא מגלגל אותו לכדור, ומחזיק אותו בידיו.

לפתע הכדור מתבקע לשתיים.

סוורוס יודע, שהחברות שלו עם לילי, נשרה לו בין האצבעות כמו החול.