משחקי הרעב

אני מצטערת שלקח לי כלכך הרבה זמן לפרסם עוד פרק אבל הינה הוא-אז תהנו!!!!

הובלנו לזירה-והפעם מקום קפוא ושומם מלא בקרחונים ודובי קוטב ענקיים.
דבר ראשון שעשינו היה למצוא לנו מערה,מחסה.הסתובבנו עשות עד שמצאנו מערה קפואה שבה התמקמנו.
ידעו שצופים בנו ושהמצלמות בהיכון וכולם מחכים להמשך הרומן של "הנאהבים חזרי המזל"משכתי את פיטה אלי...הוא הבין את כוונתי ונישק אותי
בלהט שעוד לא ראיתי אצלו,הוא היה שם-חזק ומלא בטחון,בגללו הרגשתי מוגנת כאילו אין אנשים שמנסים להרוג אותנו.
יכולנו ממש לשמוע את אנחנו הקהל התנתקנו מתנשפים ויצאנו לצוד משהו...אם נמצא בכלל...
בסופו של דבר כשכבר כמעט ויתאנו הצלחנו לצוד דוב יחסית קטן ולגרור אותו למערה...בקושי רב הבערנו אש ובישלנו את הבשר הרך
ביינתיים עד שהבשר יהיה מוכן דיברנו."אתה יודע"אמרתי לו"יכוחלים להיות דברים גרועים מקייטו במשחק הזה..."
"אבל מה שבטוח"הוא המשיך אותי "שאת פני שועל לא ניראה יותר לעולם" הוא צחק.
צמרמורת עברה בגבי כניזכרתי בה-כחושה,עם שיער אדום.אותה אחת שניסתה לרצוח אותנו אך הרגו אותה בתמימות רבה כלכך...
התקרבתי אלייו והוא חיבק אותי ויחד ישבנו מול האש עד שהבשר נצלה.
ופתאום הוא נשק לאוזני לוחש לי,הבל פיו מחמם את אוזני "מחר נתחיל מההתחלה קט,כי מחר אני לא אהיה פצוע"


קמנו באור ראשון וחייכנו בישנוניות זה אל זו ויצאנו לחפש מים.
מישהו הלך אחרינו...הסתובבנו וראינו את סיזר-ילד צנום עם עיינים שחורות ושיער חום,ביד מורמת וסכין שלופה עליינו.במהירות שאי אפשר לטעות בה שלפתי חץ ויריתי בו.התותח נשמע מייד.
ברחנו משם ואז שמעתי את פיטה צועק כשלוש מטרים מאחורי "קטניס תיברחי!!קטניס!!" הסתובבתי וראיתי את אשלי ממחוז חמש,היא הייתה דומה לפני שועל וכמעט שיספה את גרונו של פיטה
יריתי עלייה חץ נוסף אך הסכין שנפל מידה שיסף את רגלו של פיטה.נשמעה יריית תותח ואז פניתי להסתכל בפיטה-הוא התפתל מכאבים והקרח סביבו נעשה אדום
ראיתי שניסה לא לצעוק אך בכל זאת הוא צעק.קרעתי את החולצה שהייתה לי-וחבשתי את רגלו,עוצרת בקושי את הדימום.
"אתה תהיה בסדר!" אמרתי לו "הכל יהיה בסדר" אבל הוא מלמל "קטניס...זו אשמתי...לא הייתי צריך להיות כלכך לא מרוכז...הייתי צריך להיות ערני יותר...."הוא לא יכול היה להמשיך כי חתמתי את דברין בנשיקה.
"אל תצטער"אמרתי "היית בסדר גמור" גררתי אותו בחזרה למערה ובעזרת משחה למניעת זיהום שהייתה לי בתיק הורדתי לו את הנפיחות בפצע-הוא צרח בכאב למרות שחשק שיניים.
כאב לי לראות אותו כך ולפעמים נעצרתי וליטפתי את פניו או נשקתי למצחו.וכל הזמן מלמתי שהכל יהיה בסדר.

תגובוווווווווווווווות!!!!!!!!!!!!!!
אני יודעת שזה לא משו אבל אני יישתפר אבל תגיבו!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא