קסם המראה

אז אני בעצם לקחתי שני שירים שמספרים סיפור ופשוט כתבתי את הסיפור בתור קטע. כל העלילה, הדמויות והרעיון הוא של Hitoshizuku Yamasankakkei, אני רק כתבתי את זה בתור קטע ולא בתור שיר.

הנה השירים עצמם למי שרוצה:

השיר הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=S5SpDPxxcJk

השיר השני: https://www.youtube.com/watch?v=LOwyED333dI

מקווה שתבינו את הסיפור ^^

---

הנער שכב במיטתו ונאבק בדמעות שעלו בעיניו. הוא בילה את רוב ימיו ברחמים עצמיים - הוא היה בטוח שאין אף אחד שסבל כמוהו בחייו. אם היה מישהו כזה, הוא כנראה היה מת.
אבל בעצם, אפילו מוות היה עדיף על פני גורלו המר.
בזמן שהיה שקוע במחשבות, נשמעה נקישה על דלת חדרו, וזו הקפיצה אותו ממקומו. הוא כל כך הופתע עד שדמעה אחת הצליחה לזלוג מעיניו לפני שהספיק לעצור בה. אף אחד מעולם לא בא לבקר אותו. לאף אחד מעולם לא הייתה סיבה. "יבוא," הוא שמע את עצמו אומר. המילה נשמעה זרה על שפתיו.
הדלת נפתחה וחשפה מאחוריה איש צעיר עטוי ברדס. הוא חייך חיוך רחב כשצעד לקראתו, דבר שגרם לליבו של הנער להתכווץ. הוא כל כך רצה ללכת שוב.
חיוכו של האיש התרחב, וכאילו קרא את מחשבותיו הוא שלף מראה מתוך גלימתו הארוכה והציב אל מול עיניו של הנער, שסירב להביט בה ולראות את הדמות האומללה שנשקפת מתוכה. "שאלת את עצמך פעם מי אחראי לכל הסבל שלך?" הוא שאל. הנער אפילו לא טרח לענות, אז האיש המשיך, "האם תהית לעצמך פעם שאולי מישהו גנב לך את כל האושר?"
הנער כבר לא היה יכול להיאבק בסקרנות שלו, והביט אל תוך המראה שהאיש הציב לפניו.
זאת לא הייתה ההשתקפות שלו.

הנערה שכבה על מיטתה בחדר הקטן והביטה החוצה מהחלון. היא לא הייתה מסוגלת לצאת מהחדר בגלל המחלה חשוכת המרפא ברגליה, ואף אחד מעולם לא בא לבקר אותה. היא הייתה לגמרי לבד, אבל היא כבר התרגלה לחיים האלו - הרי ככה היה מאז ומתמיד.
היא הייתה מסוגלת לזכור במעורפל את החלומות שחלמה כשהייתה קטנה, בהם הייתה הנסיכה של הממלכה. בהם הייתה יכולה ללכת. בהם לא הייתה מלחמה. בהם אנשים אהבו אותה.
כמובן שהכל היה מגוחך לחלוטין, אבל בכל זאת הרגישה בתוכה כאילו זה יותר מסתם חלום. כשנזכרה באותם חלומות, היא הייתה מסוגלת לברוח מהמציאות האומללה שבה חיה.
היא הסתובבה מהחלון והביטה בעצמה במראה. לקח לה רגע להבין שמה שהיא רואה שם לא הייתה ההשתקפות שלה.
מתוך המראה הביט בה נער שנראה בדיוק כמוה; אותו השיער, אותן העיניים. אפילו כשחייך היה לו את החיוך שלה. נשימתה נעתקה בבהלה.
"מי אתה?" זה היה הדבר היחיד שהצליחה לחשוב עליו בתוך ההלם שהייתה שרויה בו. בפעם הקודמת שבדקה, מראות היו אמורות לשקף את דמותה.
הנער חייך חיוך רחב יותר, דבר שרק העיב על הרגשתה.
"אני קוסם מעולם אחר - באתי להגשים לך את כל משאלותייך."

בפעם הבאה שפגש הנער את האיש, חייו כבר התהפכו מכף רגל ועד ראש. המלחמה בארצו נגמרה בניצחון, והוא היה הנסיך של הממלכה. יותר מזה, הוא היה אהוב. הוא היה חשוב. הוא היה מישהו.
הפעם כשנשמעה הדפיקה הוא קם לפתוח את הדלת. בהתחלה הופתע לראות את האיש המחייך. למעשה, הוא שכח ממנו לגמרי.
האיש שלף מגלימתו את אותה מראה שהראה לו בפעם הקודמת והציב אותה לפניו. "שאלת את עצמך אי פעם מי אחראי לכל האושר שלך?" האיש שאל, והנער הביט במראה. הוא ראה בדיוק את אותה הילדה שראה בפעם הקודמת, אבל הפעם היה משהו שונה. "האם תהית לעצמך פעם שאולי גנבת למישהו אחר את כל האושר?"
ליבו של הנער נלפת באשמה כאשר הביט בנערה חסרת הכול, בדיוק כמו שהוא היה פעם.
ליבו פעם בכאב כששם לב שלמרות הכול, הנערה עדיין חייכה כמו בפעם הקודמת שבה ראה אותה.

הנערה והקוסם בילו שעות ביחד בדיבורים וצחוק, אבל רוב הזמן נראה שהשמחה לא מגיעה עד לעיניו. כמעט כאילו הוא מאלץ את זה.
ולמרות זאת, הוא היה החבר הראשון שלה. היא דחתה את משאלותיה זמן רב רק בשביל שתוכל לדבר איתו.
כמובן שהבקשה הראשונה שלה הייתה היכולת ללכת שוב. זאת הייתה בקשת ניסיון, והיא יכלה לראות את הכאב בעיניו של הקוסם בשעה שהגשים את משאלתה. היא לא הבינה למה הוא נראה עצוב כל כך, והיא גם לא שאלה. במקום זאת היא דיברה על דברים אחרים.
היא סיפרה לו על החלומות שלה, על כך שהיא חיה בעולם מושלם ללא סבל. הקוסם בתורו סיפר לה על העולם שממנו הוא בא, שנשמע בדיוק כמו העולם עליו בדיוק חלמה.
לאט לאט ביקשה יותר ויותר דברים; היא ביקשה שהמלחמה תיגמר, היא ביקשה שהיא תהיה נסיכה ושתהיה נאהבת. היא ביקשה את כל מה שהיא הייתה באותם חלומות ילדות מגוחכים, והקוסם הגשים לה את כל משאלותיה. לאט לאט הצחוק שלו נעשה יותר ויותר אמיתי, וליבה התחמם למראה שלו בעודו נראה מאושר כל כך.
אולי היא הייתה מאושרת עם כל המשאלות שלה, אבל היא הייתה מאושרת יותר בחברתו.
היא ידעה שתוכל לבלות את כל ימי חייה מול המראה הזאת אם תצטרך, רק שתוכל לראות אותו.

הפעם כשהאיש עזב הוא השאיר את המראה אצל הנער, שלא היה מסוגל להסיט את מבטו מהנערה שהרסה את חייו; מהנערה שהוא הרס את חייה.
רגשות האשמה התפתלו בתוכו כמו חיית פרא שרק חיכתה לזנק על טרפה ולנעוץ בו את שיניה. איך הוא היה יכול לחיות חיים מאושרים כל כך בידיעה שמישהי אחרת סובלת בגללו? מישהי שבכלל לא הגיע לה כל הסבל הזה?
חיית הפרא נעצה סוף סוף את שיניה בטרפה.
הנער עטה במהירות את הברדס שמצא בחדרו ונעמד מול המראה.
הגיע הזמן לתקן את הכול.

"הגשמתי את כל המשאלות שלך?" שאל הקוסם. הנערה לא הבינה כיצד ידע זאת, אבל הנהנה בהסכמה. היא לא יכלה לדמיין לעצמה חיים מאושרים יותר, במיוחד כשהוא פה לצידה.
"אם כך, אני צריך לעזוב, אחרת הקסם יתפוגג."
המילים כאילו שברו משהו בתוכה. "לא, אתה לא יכול ללכת!" אמרה במהירות והושיטה את ידה כדי לתפוס בו, אך במקום זאת התנגשו אצבעותיה בזכוכית הקרה של המראה.
"אני מניח שזאת פרידה," אמר בצחוק קל. הנערה הרגישה את הדמעות זולגות על לחייה, והקוסם הפסיק לחייך. "אל תבכי."
"אל תלך," היא לחשה בתשובה, קולה רועד מהבכי.
הקוסם נשם עמוק לפני שפתח שוב את פיו לדבר. "אני ואת מעולם לא היינו אמורים להיפגש," אמר. "אנחנו באים מעולמות הפוכים, אני רק רציתי להחזיר לך את כל מה שנתת לי."
לקח רגע למילים לחלחל אל מוחה של הנערה הבוכייה. זה אומר שהחלומות שלה, שנראו לה כל כך מציאותיים, באמת קרו. הוא פשוט לקח ממנה הכול.
ובכל זאת, לא היה לה אכפת. היא לא רצתה לחיות בעולם שבו הוא לא יהיה איתה.
"אני לעולם לא אשכח אותך. לא את הצחוק שלך ולא את הבכי שלך," המשיך הקוסם - הנער. "אז בבקשה, אל תשכחי אותי."
הוא חייך אליה חיוך אחרון, ולפני שהספיקה להגיד עוד דבר אחד, המראה התנפצה מול עיניה, ואיתה הסיכוי לראות אותו שוב.
באותו רגע צנחה הנערה על הרצפה בבכי קולני וכיסתה את פניה בידיה. היא אפילו לא הספיקה להיפרד ממנו, הוא לא היה יכול פשוט לעזוב אותה ככה.
הוא לא עזב אותה. היא ידעה את זה בתוכה.
הוא עוד יחזור.